הדפסה
|
|
טעמים לדרישה לחקירה אובייקטיבית (11/6/2003)
|
| מתוך: כרוניקה של "חקירות" ידועות מראש...! |
| לטעמי, כללי המוסר הכללי, וחובה שבמשפט צריכים להנחות המחוקק . כל חוק וכל הוראת דין - יש לבחון אותה בראי הזמן. רבים הם המקרים בהם אינטרסים שונים מתחרים על הבכורה ואין עוררין בדבר הצורך בקיומו של תחקיר ראוי לשם הגשמת מטרה חשובה של לימוד והפקת לקחים. |
אולם, באיזון בין האינטרסים השונים, אינטרס שמירת חיי אדם אף בצה"ל ולמרות הפעילות המסוכנת בה עוסקים החיילים ויעוד הצבא, זהו האינטרס אשר לו ניתנה הבכורה.
כאשר על פניו היה וקיים חשד סביר לקיום רשלנות מפקדים או שמעשים אסורים מצידם תרמו תרומה של ממש לנסיבות מותו של חייל, או להגדלת הסיכון המאפשר קרות תוצאה קטלנית, אם בעצימת עיניים למצבים שיש בהם לקרב פני הסכנה או באי איכפתיות לתוצאה, הרי שאין בשום מקרה לסטות מכללי המשפט הנוהג במדינה. לצערי צה"ל קובר לעיתים חיילים אף כשסיבת המוות אינה ידועה לו כלל או שאין ודאות לנסיבות מותו של החייל. לא אחת, במקרים בהם נמצאו חיילים ירויים ונשקם קרוב או שהנשק שבידם הוא הנשק הקטלני, צה"ל מסיק מסקנות כי הם "התאבדו".
שום חקירה רצינית של ממש לא נערכת, בכלל מקרי המוות כאשר חייל נהרג בפעילות מבצעית מכל סוג שהוא. אין שמירת זירת האירוע והזמנת מעבדת מז"פ של המשטרה ואין חוקרים של משטרת ישראל היחידים המיומנים בנבכי חקירות כדי שיחקרו האירוע. המפקד הוא "חזות הכל" בצה"ל וזאת יש להפסיק לאלתר.
מצב זה, לפיו אין נותנים מפקדים את הדין כשאר האדם ורק בשם "חופש התחקיר" אין לקבלו כמשרת אינטרס ראוי במדינה נאורה ששלטון החוק הוא ערך עליון. לא בשם מטרות נעלות כמו הגנה על המפקדים בצה"ל , לא בשם חיזוקו של צה"ל ודאי שלא בשם ביטחון המדינה.
אין לאפשר חסינות גורפת בחוק לא למפקדים ולא לממצאי התחקירים. במציאות הקיימת אין כל הצדקה לכך ומעבר לאמור, יש בכך להעביר מסר שלילי לפיו יש מטרות נעלות מחיי אדם של חיילנו. כך בעניין חסיון התחקיר. לא אחת, אין מוסרים לידי המשפחות ממצאים מלאים של תחקירים בעניין נסיבות מות יקירם בטענה של חסיון ושיקולי בטחון המדינה, כאשר אין כל עילה לחיסוי אותם ממצאים וללא שניתן לבדוק אובייקטיבית אם אכן יש ממש בטיעון או שמא, העדר השקיפות בא להגן על חומרת המחדל, איסור שהופר או פרטי האחראים למחדל.
בית המשפט כבר קבע בעבר שלא נמצאה עילה לחסיון חלקי תחקיר שצה"ל לא העביר למשפחות והצורך שלהן להאבק בצה"ל כדי לזכות בבירור וידיעת האמת על נסיבות מות יקירם. הדרך אינה טלטול המשפחות לבתי משפט ואז בחוסר ברירה תמסור המערכת הממצאים.
יש לעיתים וקיימת הצדקה לאי מסירת כל הממצאים כולם ובלבד והדבר נוגע לנסיבות הפעולה בה נפל החייל, להרכבי הכוחות וציודן, היעד וכד' פרטים שאין להם נגיעה לנסיבות מותו אלא לדרך פעולות הצבא ושיטות פעילות מבצעית או כדי למנוע סוד בתחום הצבאי המקצועי.
אך כאמור, העובדות הנוגעות לנסיבות בהן נפל חייל והשאלה מה צה"ל עשה להקטנת הסיכון ועובדות או ראיות שיש בהן ללמוד כיצד ואם נהג צה"ל כנדרש על מנת לשמור שלום החיילים באותו אירוע/פעולה, כמו גם מי אחראי למחדל, אין לראותן כחסויות.
יש לנהל חקירה של ממש לבירור נסיבות מותו של כל חייל. קרי, יש לערב ומייד בקרות אירוע אנשי מקצוע (חוקרים,מעבדה,צלם וכד') ללא קשר אם באימון או בחדרו מצא החייל את מותו.
יש לאסוף ראיות ובסיום להביאן לפני הפצ"ר אשר שיקול דעתו אם להעמיד מפקד פלוני לדין, אם לאו, יהיה פתוח לביקורת ציבורית.
על צה"ל להיות ער לסחף באמון המשפחות והציבור בתחקירים המבצעיים. יש בכך להחליש את הצבא ולפיכך מוטב לשקול היטב לפני החלטה לחסות ממצאים בפני המשפחות ולוודא כי יש בגילוי הממצא באמת ובתמים סיכון ביטחון המדינה ולא להשתמש בטיעון זה אלא במקרים חריגים. אחרת, ידמה הדבר לאותו משל של מי שמדמה "זאב זאב" ואין "זאב". תחקיר הוא לשימוש מפקדים ומותו של חייל היא עילה לפתיחה בחקירה . זוהי החלוקה הנכונה ואותה על צה"ל והמחוקק לאמץ. ממצאיה של חקירה ראוייה יכולים לשמש כעובדות וחומר גלם לתחקיר אך לא הפוך ואין באלה כל פגיעה בחופש התחקיר, שכן גילוי פרטים שהם מהווים עבירה אין בהם להעניק חסיון לעובר העבירה באם קופחו עקב עבירה זו חייו של חייל.
כל עוד המצב החוקי לא ישונה ולאור המציאות העובדתית , תמיד יראה צה"ל כמי שהתחקיר נועד בלשון החוק הקיים למטרה שספק אם תעמוד במבחן הסבירות המשפטית, קרי לשם הענקת חסינות מהותית מפני העמדה לדין של מפקדיו. הדחת אחראים מתפקידם או עיכוב בסבב מינויים אינו שקול לאחריות המשפטית המוטלת על כל אזרח אשר נמצא אחראי וחב בדין ואין באלה להרתיע ולחדד חוש הזהירות של מפקדים להקפיד בכללים הנוגעים לחובה המוטלת על כתפיהם.
סוף דבר, משקמה זעקה על כי גופים ציבוריים חוקרים את עצמם ואף במקרים שבהם לא עמדו במרכז הבדיקה קיפוח חיי אדם ונשמעה הדרישה להוציא סמכות זו מידם (למשל העברת חקירות שוטרים למשרד המשפטים) אין כל הצדקה ענינית ולאור המציאות הקיימת כאשר מתגלים ליקויים בדבר אופן הבדיקה ונשמעות טענות לטיוח ממצאים בין שיש בהם ממש ובין שלאו, כי צה"ל ימשיך לבדוק באמצעות מפקדיו אירוע בו מצא חייל את מותו.
צה"ל חייב לצדד בהעברת חקירת מותם של חיילים בפעילות מבצעית לגורם אחר על מנת לשמור על חוסנו של הצבא ואמון הציבור.
המסקנה המתחייבת היא הוצאת תיחקור מות חיילים מידי הצבא והעברת הבדיקה לרשות חוקרת חיצונית אשר ממצאיה יובאו בפני פרקליטות המדינה (ולא זו הצבאית אשר יקשה עליה לאכוף דעתה) ולשם גיבוש חוו"ד משפטית על פי ממצאים אלה. כך תדענה משפחות החללים, הורי חיילים והציבור כולו כי ניתן המשקל הראוי לערך חיי האדם בצה"ל וכך גם ידעו מפקדים כי סטייה מחובת הזהירות או עצימת עיניים לליקויים ופגמים ולפרטים אשר יש בהם סיכון לחיי החיילים, יש לה מחיר משפטי, בבחינת יש גם דיין, כיאה למדינת חוק שכולם כפופים לו. |
עוד בנושא זה: |
חזרה
מהותו של התחקיר על פי פקודות מטכ"ל (11/6/2003)
|
|
