הדפסה
מהותו של התחקיר על פי פקודות מטכ"ל (11/6/2003)
מתוך: כרוניקה של "חקירות" ידועות מראש...!
נושא התחקיר מעוגן בפקודת מטכ"ל 33.0304. הסעיפים הרלוונטיים לדיון הם סעיפים 59-61 לפקודה וזו לשונם:

  1. במקרה של מות חייל, אם יש סיבה להניח שמותו לא נגרם בקרב ולא כתוצאה ממחלה, או שמותו נגרם בעת ביצוע עבירה, או שהחייל מת במעצר, במחבוש, במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש - מפקד היחידה שבה מוצב החייל חייב להודיע על כך למצ"ח. הבדיקה תיערך על-ידי מצ"ח; קצין שיפוט בכיר לא ימנה קצין בודק ולא יערוך את הבדיקה בעצמו.


  2. על אף האמור בסעיף 59 לעיל, חייל, שמת או שנפצע כתוצאה מתאונת דרכים או מתקלה, שאירעו במהלך פעילות מבצעית - ייחקרו נסיבות המקרה בתחקיר מבצעי. ממצאי התחקיר ומסקנותיו יובאו לפני האלוף, [839] שבמרחבו היחידה, שבה אירע המקרה, ולפני הפרקליט הצבאי הראשי.


  3. אם העלו ממצאי התחקיר או מסקנותיו חשד לרשלנות חמורה או חשד לביצוע עבירה פלילית, רשאים האלוף המתאים או הפרקליט הצבאי הראשי להורות על חקירת מצ"ח.



*************************

סעיף 59 הנ"ל מונה המקרים בהם יש חובה לערוך "חקירה" של גוף חוקר והוא מצ"ח. לא תחקיר מפקדים, אלא חקירת משטרה כנהוג גם בתחום האזרחי ובהתאם לכללי המשפט במדינה.

סעיף 60 הוא בא להתנות על האמור בסעיף 59 . מבחינה משפטית טהורה אין כל הצדקה שבמקרים המפורטים בסעיף זה לא תיפתח חקירה. תאונת דרכים היא עבירה פלילית שנחקרת ע"י המשטרה (גם במקרים בהם רכב משטרה אזרחית גרם לתאונת דרכים תוך שעסק בפעילות
מבצעית בעת קרות התאונה) כך גם כשעסקינן ב"תקלה" שקרתה בפעילות מבצעית. (ראה הרחבה בהמשך)

מדוע אם כך, משמת חייל בפעילות שאינה לחימה באוייב, צה"ל לא מבצע חקירה עלידי מי שהוכשר לכך אלא "תחקיר" . ציון העובדה כי ממצאים יובאו לבסוף גם לפני הפרקליט הצבאי אין לה שום ערך, כיוון שחקירת אותה תאונה לא נבדקה ע"י אנשי מקצוע (למשל בוחן תנועה במקרה של תאונת דרכים או חוקר ומומחה במקרה של "תקלה") וממילא "זירת האירוע" אינה ניתנת לבדיקה מדעית ע"י מפקדים שאינם אנשי מקצוע תמיד ואין לדעת מה כישוריו של ה"מתחקר" אשר לרוב הינו קצין צה"ל בדרגה גבוהה המשמש בתפקיד פיקודי בצבא, שאינו בוחן תנועה או מומחה לבדיקה מדעית של האירוע וממצאיו אינם תוצר משפטי או מעבדתי.

מהי תקלה על פי הגדרות הצבא?
אי ביצוע נכון של המשימה או אי ביצוע פקודות,הוראות והנחיות. כך צה"ל מגדיר "תקלה". בעיין לא משפטית יאמר הקורא כי מדובר במעשה שהינו או הגובל בעבירה. מי שלא הקפיד בהוראות ופקודות הצבא על פי לשון סעיף 60 וגרם למותו של חייל, לא מוגדרים מעשיו כ"אי ביצוע הוראות" או לחילופין כמי שנהג "ברשלנות פושעת" וכתוצאה מכך גרם למותו של חייל אלא הוא נתפש כחסין גם בפני חקירה פלילית וגם בפני העמדתו לדין בבית דין צבאי. שהרי הוא "רק" הגורם ל"תקלה".

זאת אף זאת - צה"ל עצמו מגדיר את הסיבות האפשריות ל"תקלה" כך : "התרשלות, זלזול,זדון,חוסר הקפדה,רשלנות."
כלומר, ביודעין כי סיבות אלו הן איסורים שבדין, אין מתנהלת כלל חקירה.

סעיף 61 הוא אף תמוה מקודמו. גם אם הממצאים מצביעים על חשד לרשלנות, הרי חייבת היא להיות "חמורה" כדי שתהיה בכך סיבה טובה לפתוח בחקירה . אך בכך לא שגי: האלוף המתאים או הפרקליט הצבאי אף אם ראו שמותו של חייל נגרם כתוצאה מרשלנות וחמור מכך, אף אם מדובר בחשד לעבירה פלילית, אין עליהם חובה להעביר העניין לחקירת מצ"ח . כלשון הסעיף, הם "רשאים". ירצו, יעבירו, לא ירצו לא יעבירו כאילו מדובר בממצאים שענינם איבוד ציוד או פרט שולי אחר.

מדוע צה"ל סבור שבמקרים שאינם מצבי לחימה דווקא, אך מדובר בפעילות מבצעית אין לבצע חקירה אף במקרים של רשלנות או כשמדובר בעבירה פלילית?

כדי ללמוד עד כמה אין התחקיר תחליף לחקירה, נשאל מה בא לבחון התחקיר המבצעי?

בבתי הספר למפקדים בצה"ל מוגדר התחקיר המבצעי כך :
בדיקת הנושא בהצבת השאלות הבאות :
מה היה?מה צריך להיות?מה הפער בין מה שהיה למה שצריך היה להיות?מה הגורמים לפער זה?מהם הלקחים?

מטעמים מובנים לא אכנס לסוגי הלקחים, אך כל שאוכל לומר שחקירה אינו אחד מהם.

מאין שואב התחקיר הצה"לי את יסודותיו המשפטיים כפי שהוגדרו בפקודות? חוק השיפוט הצבאי התשת"ו - 1955 הינו מקור הסמכות. סעיף 539 לחוק זה דן ב"תחקיר צבאי" ולא זו בלבד, אלא מסדיר את דרכי התחקיר וכן מה יעשה בממצאים ומי רשאי לעיין בממצאיו. נוסח סעיף זה חוקק בשנת 1995 . על מנת להבהיר , אביא הסעיף בלשונו בחוק ואתייחס לאמור שם:

"סעיף 539א.

    בסעיף זה -
    "תחקיר" - בירור שנערך בצבא, בהתאם לפקודות הצבא, בנוגע לאירוע שהתרחש
    במהלך אימון או פעילות מבצעית, או בקשר אליהם;
    "גוף חוקר" - קצין בודק, משטרה צבאית חוקרת או שופט חוקר;
    "גוף ציבורי" - משרדי הממשלה, או גוף אחר ששר הבטחון קבעו בצו;

    "משפט" - כהגדרתו בסעיף 538(ב);
    "קצין בודק" - קצין בודק כמשמעותו בסעיף 252(א)(2) ו-(3).
     
    על אף האמור בכל דין, יחולו לענין תחקיר הוראות אלה:

      1.הדברים שהושמעו בתחקיר, פרוטוקול התחקיר, כל חומר אחר שהוכן במהלכו, וכן הסיכומים, הממצאים והמסקנות (להלן - חומר התחקיר), לא יתקבלו כראיה במשפט, למעט במשפט בשל מסירת ידיעה כוזבת או העלמת פרט חשוב בתחקיר;
      2.חומר התחקיר יהיה חסוי בפני כל אדם ואולם הוא יימסר, כולו או חלקו, רק לאותם גופים בצבא שהתחקיר דרוש להם לצורך מילוי תפקידם;
      3.חומר התחקיר לא יימסר לגוף חוקר;
      4.(א)חומר התחקיר יימסר לפרקליט הצבאי הראשי או לנציגו, לפי בקשתו, בנוגע לאירוע מסוים או בנוגע לסוגי אירועים;
      (ב)מצא הפרקליט הצבאי הראשי או סגנו כי חומר התחקיר מגלה חשד לביצוע עבירה, המצדיק בדיקה או חקירה על ידי גוף חוקר, רשאי הוא, לאחר שנועץ בקצין שדרגתו אלוף לפחות, להורות בכתב, לגוף חוקר, לפתוח בבדיקה או בחקירה;


    ג.הורה הפרקליט הצבאי הראשי או סגנו לפתוח בבדיקה או בחקירה, יתאר בהוראתו את נסיבות האירוע שבעקבותיו נערך התחקיר, ואת הסיבות אשר בשלן עלה החשד לביצוע העבירה; ואולם לא יצורף להוראה דבר מחומר התחקיר, והיא לא תצביע על חשד כלפי אדם שהיה מעורב באירוע;

      5.הרמטכ"ל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לאשר העברת סיכום ממצאי התחקיר או חומר התחקיר, כולו או חלקו, לגוף ציבורי שהמידע דרוש לו, לצורך מילוי תפקידו בלבד, וכן רשאי הוא לאשר העברת סיכום ממצאי התחקיר לאדם הנוגע בדבר; ואולם לא יועבר חומר או סיכום כאמור, אם קיים חשש כי העברתו תפגע בבטחון המדינה;
      6.על אף האמור בפסקה (5), חומר התחקיר או סיכום ממצאיו, לא יועבר למי שעורך חקירה פלילית על פי דין.
      7.ועדת משנה של ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, שישיבותיה חסויות, תקבל לפי בקשתה את חומר התחקיר".




**********************************

צה"ל ביקש להגן בחוק על התחקיר המבצעי. מסכים אני כי יש לאפשר מצב בו ניתן יהיה להפיק לקחים לעתיד מקרות אירוע ולמטרה זו יש חשיבות ליכולת המעורבים בתחקיר לרבות העדים, לספר האמת מבלי לחשוש כי יפלילו את עצמם או יחשפו עצמם לנקיטת הליכים כלשהם כנגדם. ואולם, לא כשמדובר בקיפוח חיי אדם ואין בכך כל סתירה לנאמר. שינוי תורת הלחימה או שיפור יכולות, הפקת לקחים וכיוצא באלה דגשים מבצעיים אינם באים לחקור האירוע הקיים, אלא כדי השמת מסקנות הכשל שהתגלה, לעתיד.

סעיף 539 לחוק, אינו עושה ההבחנה הנדרשת בין חקירת אירוע לבין תחקיר אירוע . בכך טעה המחוקק כשהלך שבי אחר בקשת צה"ל לתקן החוק. על פי הסעיף הנ"ל אין להעביר ממצאי התחקיר אף לא לגוף חוקר. יתרה מכך, הפרקליט הצבאי נתפש כמי שצופה מהצד וכדי להעביר ממצאי תחקיר לבדיקה וחקירה חייב הוא להיוועץ עם אלוף בצה"ל. אין לו שיקול דעת משלו, אף אם ראה במקרה שאירע משום הפרתו של דין המחייב נקיטת צעדים משפטיים כנגד מפקד פלוני.

נראה כי המחוקק באמצעות סעיף זה כבל את ידי הרשות החוקרת והמשפטית בצה"ל והכל לכאורה למטרה טובה, כדי שניתן יהיה להפיק לקחים מכל אירוע באופן חופשי וכאמור מעלה, מבלי לפגוע ביכולת הצבא להפיק ולתקן ליקויים .

יחד עם זאת, המחוקק לא שם ליבו לעובדה כי מישהו הפר הנורמות המשפטיות והמשפט הפלילי המחייבים בסנקציה הקבועה בחוק בגין המעשה או המחדל האסור. סעיף זה הוא סטייה מנורמות משפטיות המקובלות בכל חברה אף כמדובר במטרה כשרה כמו להגן על תיפקוד הצבא.

איזון האינטרסים נפגע באופן בו חוקק סעיף זה. הוראות חוק המונעות או מגבילות חקירה בגין מותו של חייל במצב המשפטי הנהוג כיום , עלולות לסתור את חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו. המחוקק כמו צה"ל, חייבים להגן גם על חייל שמת כתוצאה ממחדל או "תקלה" ומניעת חקירה ראוייה או הגבלת האפשרות להגיע לחקר כל האמת באמצעים מקובלים ומקצועיים, עלול להיות מנוגד לפיסקת ההגבלה שבסיף 8 וגם זו שבסעיף 9 לחוק היסוד.
יש בכך אי סבירות בחקיקתה של הוראת דין הבאה להגן על אינטרס אחד (חופש התחקיר) באמצעות פגיעה בכבודו של אדם שזכותו לחיים נרמסה ובנסיבות בהן המדינה היא נושאת באחריות לשלומו.
מצב של אבסורד מוחלט. מקום שיש חובה על המדינה באמצעות צה"ל לשמור על שלום החיילים, המדינה עצמה מונעת חקירה ראוייה ומקצועית שתכליתה לבדוק כיצד והאם הופרה חובתה זו על פי נורמות משפט מוסריות ומחייבות כאחת, בחברה דמוקרטית שבה עליונות שלטון החוק, ערך נעלה.

אף אם לא נאמר כך בחוק, לאדם שמותו נגרם בעבירה פלילית או כתוצאה מרשלנות המקימה חשד להפרת חובת הזהירות כלפי חייו של מי שמצא מותו עקב אלה, קמה לו הזכות כי המדינה תעשה הכל על מנת לקיים הנורמות המשפטיות שמהותן שמירת חייו. כבוד האדם, אף אם לא בין החיים הוא, מקימה חזקה משפטית המבקשת להגשים זכות זו ולדרוש כי המדינה תנקוט בסנקציות הקבועות בחוק כנגד מי שבמעשיו או במחדליו ורשלנותו הביאו למותו שלו, כלשכן כי יעשה הכל להביא לגילוי הנסיבות והאחראים למוות זה בטרם עת. (ויודגש: נסיבות מותו ולא סיבת מותו, שכן סיבת מותו של החייל יכולה להיות גם בידי אוייב ואולם הנסיבות יכולות להיות חוסר בציוד מגן מתאים, משימה שתוכננה ברשלנות וכן הלאה נסיבות שאילולא הן, התוצאה היתה שונה או יכלה להיות שונה מזו שקרתה בפועל)


עוד בנושא זה:
חזרה
טעמים לדרישה לחקירה אובייקטיבית (11/6/2003)