הדפסה
שלח לחבר
עבור לתגובות
הוסף תגובה
|
|
ההגנות המוקנות בחוק המגינות על כל חייל ומפקד המבצע פקודה ! (23/1/2005)
|
| למען ידע כל חייל ומפקד : הפוגע בכם, צפוי להענש. |
שאלות המופנות אלינו נוגעות גם בתחומים, אשר המציאות היא זו המעוררת שאלות אלו. נשאלנו ע"י חייל מה קורה כאשר הוא מותקף ע"י מי שאינו חייל והאם מצ"ח מטפל בכך. הרמנו הכפפה ואנו נבהיר המצב המשפטי. מה קורה אם חיילי או מפקדי צה"ל הותקפו או אפילו אם העליבו אותם בשל היותם חיילים וכיצד החוק מגן עליהם. כן נבהיר האם ניתן לראות בחייל או במפקד בצה"ל - עובדי ציבור.
מן הסתם, נתייחס כאן לשני מצבים : האחד – כאשר מותקף חייל בשל היותו חייל או בשל מעשה שעשה בהוראת מפקדיו המוסמכים. השני, כאשר אדם תוקף חייל המשרת בצה"ל. שני המצבים מתייחסים למצב שהתוקף/מעליב אינו חייל. ניתן לומר כי המחוקק נתן תשובה לכך עוד לפני שנים. רצוי כי תדעו המצב המשפטי שנועד להגן עליכם.
הערה : - מטרתנו היא רק בהגנה על שלומם של חיילי ומפקדי הצבא. שלומם של החיילים בראש מעייננו בין אם הסיכון לשלומם הוא נעוץ בחריגים במערכת הצבאית ובין אם מדובר באזרחים פורעי חוק. אין לפרש האמור במאמר מעבר להבאת מידע על המצב המשפטי וחיוניות ההגנה על שלום המשרתים בצה"ל - זאת המטרה ולא מעבר לכך.
נרצה להבהיר תחילה שני המצבים ונסביר כיצד החוק מגן על החיילים והמפקדים בצה"ל בשני מצבים אלה ולבסוף מהם החוקים המגינים עליהם :
המצב הראשון :
החייל או המפקד מצבע תפקידו – קרי – בזמן מילוי תפקידם :
אי מתי מפקד או חייל ממלא תפקידו? התשובה הינה פשוטה. בעת שהם מוציאים אל הפועל הוראה מהוראות או פקודות הגורמים הממונים המוסמכים בצה"ל .
ומה קורה אם אדם שאינו חייל טוען לעניין חוקיות ההוראה אותה מבצעים מפקדים וחיילים ? שימו לב כי השאלה אם פקודה או הוראה היא חוקית, היא שאלה שבמשפט. כלומר, כל עוד לא החליט בית משפט מוסמך בישראל כי פקודה או הוראה פלונית הינה בלתי חוקית – קיימת חזקה (כלומר, זהו הדין) לפיו כל הוראה או פקודה אשר ניתנה עלידי מפקד מוסמך בצה"ל לכפופים לו – הינה הוראה חוקית.
לא די כי פלוני שאינו חייל יטען כי לדעתו מותר לתקוף חייל שכן הוא מבצע הוראה לא חוקית. חייבת להיות החלטה של בית משפט מוסמך כאמור, כי אותה פקודה הינה בלתי חוקית. לשון אחרת, כל עוד ניתנה פקודה או הוראה ע"י מפקד בצה"ל לדרג הכפוף לו לבצעה, הרי היא חוקית אלא אם קבע אחרת ובמפורש בית משפט מוסמך.
לסיכום, חייבים להדגיש כי ביצוע הוראה או פקודה הינה חובה החלה על מקבל הפקודה והוא חייב לבצעה. שאלת חוקיות ההוראה/פקודה – הינה שאלה שבמשפט.
החוק מגדיר את את מעמדם של המשרתים שירות פעיל בצה"ל כעובדי ציבור. עובד ציבור הינו מי שמשרת את הציבור ועובד למענו מטעם המדינה. ככזה, כל חייל בעת מילוי תפקיד שהוטל עליו ע"י הצבא, יחשב לעובד ציבור כאשר הוא פועל להגשמת לשון ההוראה/הפקודה.
הגדרת תקיפה :
סעיף 378 לחוק העונשין,התשל"ז-1977 (קובץ של הגדרת עבירות והעונשים לאותן עבירות) מגדיר תקיפה מהי :
" המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית — הרי זו תקיפה; ולענין זה, הפעלת כוח — לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גאז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות."
מי שתקף אדם – כל אדם – באופן המוגדר בסעיף 378 הנ"ל, צפוי לעונש של 3 שנים.
תקיפת עובד ציבור :
תקיפת עובד ציבור מתמקדת בנסיבות התקיפה כהגדרתה בסעיף 378 – כלומר, נדרש הבסיס כפי הגדרתו בסעיף 378 הנ"ל בתוספת העובדה כי הקרבן לתקיפה יהיה עובד ציבור.
הנסיבות מוסדרות בסעיף 381(ב) לאותו חוק אשר קובעות עונש מיוחד וחמור מתקיפה של אדם "רגיל" כלפי התוקף, אם הוא תוקף עובד ציבור לאמור :
" התוקף עובד הציבור או מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף, דינו — מאסר חמש שנים."
המחוקק החליט שתוקף עובד ציבור יהיה צפוי לעונש כבד יותר מאשר בתקיפת אדם שאינו עובד ציבור, על מנת להרתיע תוקפים בפוטנציה ולהגן על עובדי הציבור הממלאים תפקיד בשליחות המדינה .
העלבת עובד ציבור :
סעיף 288 לחוק הענשין הוא סעיף ספציפי הבא להגן על עובד הציבור מפני העלבתו בעת מילוי תפקידו או בשל היותו עובד ציבור הממלא תפקיד וזה לשונו :
" המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט– 1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו — מאסר ששה חדשים."
הפרעה לעובד ציבור :
בנוסף לסעיפי החוק המגינים על עובד הציבור מפני תקיפתו, העלבתו – המחוקק חוקק סעיף עונשין , סעיף 288א. - הבא להטיל עונש על מי שמפריע לעובד הציבור במילוי תפקידו לאמור :
". העושה אחת מאלה, דינו — מאסר שנה:
(1) מפריע ביודעין לעובד הציבור או למי שהוסמך למלא תפקיד של עובד הציבור במילוי תפקידו על פי דין;
(2) אינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי חיקוק למסור ידיעה או מסמך."
כפי שאנו רואים, המחוקק סבר שיש להרתיע כל אדם מלמנוע עובד הציבור מלמלא תפקידו באמצעות אלימות, גידופין או הפרעה פיזית לעובד הציבור. החוק מגדיר מהי בכלל תקיפה (סע' 378) , מהו העונש הצפוי לתוקף עובד ציבור {סע' 381(ב)}, למעליב (סע' 288) ולמי שמפריע לעובד ציבור מלמלא תפקידו (288א.)
מכוח האמור, הרי שמי שעושה אחד המעשים המפורטים בניגוד לסעיפים אלה, עובר עבירה כלפי עובד ציבור.
הלקונה (החוסר) היחידי בחוק שיש הוא קביעת עונש מיוחד למי שמאיים על עובד הציבור. במקרה של איום, העונש הוא זהה כאשר האיום הוא כלפי כל אדם, גם אם הוא עובד ציבור. המחוקק ככל הנראה סבר בזמנו (בסיס חוק הענשין הוא מ1977 ונוספו לו עדכוני חקיקה מדי פעם ) שאין צורך בענישה מיוחדת למאיים על עובד ציבור.
מהו איום :
סעיף 192 לחוק הענשין מגדיר איום כך :
" המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו — מאסר שלוש שנים. "
הנה לפניכם חיילי ומפקדי צה"ל לאמור : המחוקק באמצעות החוק מגן על ממלאי תפקיד שהוגדרו כעובדי ציבור. כל אימת שאתם ממלאים משימה שהוטלה עליכם עלידי מפקדיכם, הרי אתם פועלים כעובדי ציבור. ומי שתוקף אתכם חלילה , מעליב,מפריע לכם או מאיים עליכם, הרי עובר עבירה.
שימו לב כי הסעיפים שהוזכרו (פרט לסעיף 378 הנכון לכלל) באים להגן עליכם רק בתנאי שאתם ממלאים תפקיד – כלומר בהיותכם בתפקיד ולא בנסיבות שאינכם ממלאים תפקיד .
המצב השני - אם חייל או מפקד אינם בעת מילוי תפקיד :
במקרה כזה, אם אתם בדרככם הביתה, בחופשה, בבילוי וכד', אינכם נחשבים כמי שממלאים תפקיד ואז אין אתם ממלאים תפקיד של עובד ציבור במידה ופלוני עשה מעשים כפי שפורטו. אז, עובר העבירה לא יראוהו כעובר אותה כלפי עובד ציבור וזאת בחריג אחד :
החריג :
אם הותקפתם,העליבו אתכם, או איימו עליכם בקשר למילוי תפקידכם בעבר, כי אז אם מוכח קשר כזה, אזי גם אם לא היתם בתפקיד כאשר נעשו המעשים המהווים עבירה מהמנויות לעיל, ניתן לראות בכם עובדי ציבור, שכן המעשים המתוארים נעשו כלפי עובד הציבור משהוכח קשר בין העבירה לתפקיד שמילאתם. מה שיקבע בעניין זה בנסיבות אלו הוא האם "הרקע" נובע מביצוע תפקיד ולא זמן ומקום ביצועה של העבירה.
דעתנו :
לסיכום ניתן לומר : אוי לאזרח בישראל המרים יד כלפי חייל או מפקד בצה"ל , מעליב, מפריע או מאיים עליהם. ולא רק במישור העונשי, אלא בזה המוסרי. כל מי שאינו חייל בשירות פעיל בצה"ל -קרי, אזרח - ועשה מעשה מן המנויים לעיל, אזי במצב המשפטי כיום, יחקר ע"י משטרת ישראל ולא מצ"ח ואם יועמד לדין, ישפט בבית משפט השלום (לא בצה"ל).
צה"ל הוא צבאה של המדינה והמשרתים בו הם אזרחיו. במצב זה, אין דבר מבזה מאזרח המתנהג כך כלפי מגיני המדינה. שום סיבה שבעולם אין בה די כדי להצדיק את השפלות העולה ממעשים אלה.
במיוחד חמורים המעשים חומרה יתרה כאשר מי שפוגע בחייל או קצין בצה"ל עושה זאת בעת שאלה ממלאים הוראה שניתנה להם ע"י הגורמים המוסמכים. אסור בתכלית האיסור כי המשרתים בצה"ל יהפכו ל"שק החבטות" - תרתי משמע - בכל מחלוקת. פגיעה במשרתים בצה"ל על רקע מילוי הוראה שניתנה להם כדין, משמעותה היא פגיעה בריבון ולכן נושאית היא ובצדק רב - במדינת חוק, אופי של חומרה מיוחדת.
רצינו כאן להביא לפניכם, חיילים ומפקדים את המצב החוקי, על מנת שידע כל אחד מכם, כי יש דין ויש דיין ובנוסף למוסר והכבוד הנדרש מכל אזרח בהתנהגותו כלפיכם, הרי שקיים גם מנגנון של עונשים כלפי העושים מעשים הבאים לפגוע בכם כאשר אתם ממלאים פקודה.
עצוב מאוד שנזקקנו להבהיר זאת, אך חיוני לדעת ולהפנים. |
|
|
תגובות: |
| הוסף תגובה |
|
