נשלחה על ידי:
אור
נושא: השפלה וטירטור טירוניות
בתאריך: 3/8/2010 02:06
|
|
|
תוכן ההודעה:
ביתי ציפתה בהתרגשות ליום הגיוס. נערה חדורת מוטיבציה ורצון עז לתרום ולעשות ככל יכולתה.
ארבעה ימים ראשונים היו סבירים, היא אפילו תמכה בחברותיה הטירוניות שנשברו, הקשיבה ועודדה אותן. עבורה זו דרך מצויינת להתמודד עם קשיים בטירונות.
לצערי, כאשר שוחחתי איתה היום, הרגשתי שמשהו השתנה בטון הדיבור. היא הייתה שקטה ועצובה. ניסיתי לדרבן אותה לדבר והסברתי שחשוב לי לדעת איך היא מרגישה. היא נשברה וספרה על בנות שלא מצליחות לדייק בזמנים או במטלות, וכתוצאה מכך כולן מקבלות "עונשים קולקטיביים", הדורשים מאמץ גופני מוגבר, שחלק מהן אינן מורגלות בו ומתקשות לבצע - דבר שגורם ל"טירטורים" רבים נוספים, שלא תורמים לבריאות הבנות, ואפילו עלולים להזיק. מעבר לכך, העונש ניתן באופן משפיל ומבזה אותן הן בעיני עצמן, הן בעיני המפקדות. עלבונות לא ישיגו את המטרה ולא יגבירו מוטיבציה, ההיפך הוא הנכון.
כך למשל, טירונית שבקשה למלא מימייה במים מינרליים, ובתמימות בקשה מהמפקדת להשליך בקבוק לאשפה נינזפה וכונתה "חוצפנית", וכשלא הגיבה (ממבוכה, או פחד להסתבך) חזרה המפקדת והאשימה "את חצופה ממש", ופקדה עליה מספר מסוים של שכיבות סמיכה. במקרה אחר פקדה מפקדת על טירונית לבצע שכיבות סמיכה וכשהזיזה רגל או יד, שאלה "איך את מרגישה?" הטירונית ענתה "קשה לי" את רוצה שיהיה לך קשה יותר?" ואני שואלת האם זה נכון לנהוג כך, האם זה מה שיגרום לטירונית להצליח במטלות כאלו ואחרות. האם זה נכון גם במקרה של בנות עם פרופיל 64 שאינן ספורטאיות?
מדוע המפקדות יוזמות מעגל שיח עם הטירוניות ושואלות כיצד הן מרגישות, ואם יש להן תלונות כאלה ואחרות, כאשר הן לא באמת מצפות לתשובות אמיתיות? הרי כל תגובה של הטירוניות זוכה להאשמה מצד המפקדות. האם אין סכנה בלדכא את הבנות ולתת להן הרגשה ש"אין עם מי לדבר"? האם אין בכך התעללות נפשית ופיסית מצד מפקדות, שמגלות אדישות למצוקת הטירוניות?
|
|
|
|
|
|
|
| 02:06 | 3/8/2010 |
 השפלה וטירטור טירוניות - אור 
|
|
| 17:45 | 3/8/2010 |  לשאלתך - 4U |
|
|
|
