נשלחה על ידי:
הילה
נושא: אדם בתאריך: 8/11/2005 18:59
תוכן ההודעה:
אני יודעת שזה מעצבן וזה מתסכל אבל הדרכים במערכת הצבאית לא תמיד הוגנות (לרוב!) והחייל נאלץ להתמודד עם קשיים בעצמו בלי כל עזרה מבחוץ. אני רואה שאין כל כך פיתרון מספק שאני יכולה להציע מלבד זה שאם היא מספיק חזקה אז שתנסה להתמודד עם המצב הזה ולהמשיך עד הסוף, מניסיון אני יכולה להגיד שיש תקופות ויש תקופות יכול להיות שעוד חודשיים שלושה האווירה תשתנה וגם כמות העבודה וכך גם המצב רוח שלה. לפעמים זה תלוי מאד בגישה. אם היא תחשוב שזה לא כזה נורא ושהיא יכולה להתמודד אז ככה זה יהיה ושפשוט תתעלם מכל ההערות וההצקות של המפקדים שלה. אני חייה את זה יום יום כבר שנה וחצי...לפעמים אני סובלת יותר ולפעמים פחות, עצוב להגיד שאני אזכור את הצבא בתור הסיוט הכי גדול בחיי אבל הצבא הוא זה שגרם לי ולהרבה חיילים לחשוב כך.
