מאמרים נוספים
 |
|
פרשת תא"ל צ'יקו תמיר: לא בתאונה ולא בנזק לפח – כי אם באמינות עסקינן !
(21/6/2009)
|
| מאת: אבירן איטח |
עם מתן גזר דינו של בית הדין הצבאי המיוחד בקריה ביום 11.6.2009 בענינו של תא"ל צ'יקו תמיר, החלה מסכת של התגייסות קציני צבא בכירים בשירות פעיל ובמילואים אשר ביקרו – וחלקם אף במילים חריפות – את הרכב בית הדין בשל גזר הדין החמור שהוטל על קצין ערכי בעל עבר מפואר בשירות , תוך שהם מציינים כי קיים חשש שהדבר יביא לפרישתו של תא"ל תמיר מצה"ל.
ימים אחדים לאחר גזר הדין, פרשה זו והתגובות לה לא ירדו מכותרות העיתונים כמו גם מאתרי החדשות והטוקבקים ברשת.
יש שלא הבינו על שום מה נענש כה בחומרה קצין "רק בשל תאונה של נזק לפח" . אך פסיקת בית הדין לא היה בה דבר הקשור לפחחות ואף לא לעניני תעבורה- אלא דווקא לאמינות ולנורמות בהן חייבים מפקדים בצה"ל. הפרשה שהחלה כתאונה של נזק בלבד לפח, הולידה הכרעת דין וגזר דין חמורים באמירות השופטים ולא רק בענישה של תא"ל צ'יקו תמיר - אלא יש בה כדי ללמד אותנו שיעור גם על צה"ל החוקר את עצמו ועל מצ"ח אשר בעקבות גזר הדין ודברי השופטים שם, חלק מקציניו יהפכו בזמן הקרוב מחוקרים לנחקרים על פי הנחיית הפצ"ר.
אינני מכיר את תא"ל צ'יקו תמיר כלל ומוכן אני להניח כי קצין עתיר זכויות הוא. יחד עם זאת, הסוגייה העומדת על הפרק היא השאלה המדאיגה והמהדהדת - דווקא זו שלא נכתבה בגזר הדין אלא עולה מן האמור שם : האם זה כשל נקודתי של הנאשם החוקרים והסובבים מקרה זה או שמא – מדובר בנורמה הנתפשת כמותרת כשמדובר בנאשם שכולם חפצים ביוקרתו ומהו השיעור הנלמד מפרשה זו בכל הקשור לשיויון בהליכי חקירה בין אחרון הטוראים לבין הקצונה הבכירה...ובנקודה זו הצדק עם הפצ"ר שהחליט על ההליך הפלילי. |
סוגיה זו שללא ספק תעסיק את התקשורת עוד רבות ותהדהד בצה"ל ומסדרונות הקריה עוד לא מעט זמן, היא סוגיה אשר קובעת במסמרות את מהותו של צה"ל כצבא אשר מושתת על יסודות ברזל. אחד היסודות האלו הוא לא פחות מאשר "קוד האמת". למה עלינו לצפות ממנהיגינו ומפקדי הצבא הבכירים אם לא אמינות בדיווח ואמירת דבר אמת כערך עליון בכל עת?
אינני מעוניין להתייחס באמירת דברים אלה לשאלת העונש בלבד, אלא לשים דגש בדבר עניינו של צה"ל כצבא המושתת על עקרונות מוסריים נעלים במיוחד לאור הפרשה הנ"ל. צה"ל כצבא העם למעשה מהווה נדבך עיקרי בעיצוב החברה הרב תרבותית הקיימת בארצנו, חברה אשר בנויה על עקרונות הדמוקרטיה ועל מרכיביה, גורל כל זכר ונקבה אשר מגיעים לגיל 18 להתגייס לצה"ל ולשרת במשך הזמן הקבוע בחוק במסגרת החובות של כל אזרח במדינת ישראל. אין זה עניין של מה בכך כאשר החששות המציפים את ההורים אשר שולחים את ילדיהם לעבר החוויה המעצבת שנקראת השירות הצבאי, ידוע לכל המשפט: "תדע כל אם עבריה שגורל בניה..." ואולם, מעבר לחשש האינהרנטי של הביטחון האישי של כל אדם עולה גם שאלת המוסר והקניית ערכים נעלים במסגרת הצבא ועיצוב עמוד השדרה של החברה כולה.
לטעמי, אין גם להקל ראש כאשר ישנן רוחות המנשבות בצמרת צה"ל התורמות לדברים הנאמרים בפה מלא "מטעם מקורבים" בנוגע לעונש אשר נחשב כקשה מדי ואשר יש בהם כדי לרפות את ידי המערכת השיפוטית. אף היו שאמרו כי בית הדין הרחיק לכת בעונש הורדה בדרגה ואף הדחה מצה"ל, ברצוני לחדד כי בית הדין לא החליט להדיח את תא"ל צ'יקו תמיר אלא להורידו בדרגה, ההחלטה לעזוב את צה"ל נובעת מרצונו של תא"ל צ'יקו תמיר. אני חש חובה לציין כי כל התהוות הפרשה ונדבכיה קיבלו נופך מאוד מעורב בחברה, תגובתם של מפקדי המילואים אשר רעמו על העונש החמור לדבריהם ומנגד תגובת הציבור שהייתה מאוזנת משהו יצרו רגשות מעורבים ואף לבטים קשים אף אצלי. לא מעט העסקתי עצמי בשאלה האם העונש הוא מידתי וראוי? או שמא, הרחיקו לכת השופטים בבית הדין באומרם את הדברים הנוקבים העולים מתוך גזר הדין.
אוסיף ואומר כי אינני חסיד של הגישה הדמוקרטית המוחלטת, הליברלית שדורשת להוקיע כל אדם בשל פגם כזה או אחר בהתבטאויותיו ו/או מעשיו - ההפך הוא הנכון. בתור מפקד טנק לשעבר שהיה צריך לקבל החלטות לא קלות במהלך שירותו הצבאי ברזולוציות הרבה יותר נמוכות מאלו של תא"ל צ'יקו תמיר כמובן, תמיד סברתי כי יש להקל עם דינם של אלו אשר עומדים במבחנים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת, עול הפיקוד הוא ללא ספק מעמסה קשה מנשוא.
יחד עם זאת, בחרתי לנקוט בגישה שונה למקרה זה, שכן יש לשים לב לעניין העולה מתוך הדברים ולהתרכז במהות העיקרית של נושא הדיון. הדרישה לאבחן בין העיקר לטפל. לטעמי הנושא המרכזי שלדידי זועק לשמיים והוא למעשה אשר מעיב על כל הפרשה הנ"ל – קוד המוסר הקלוקל! אי אמירת אמת בדיווח אשר ניתן למשטרה הצבאית כמוטיב מרכזי. לא בכדי התייחס בית הדין הצבאי בדבריו לאמירתיו של רא"ל חיים לסקוב:
"בעיקר חיוני הדבר שכל מנהיג ובעל תפקיד, אשר החוק נותן בו אמון ומקנה לו סמכות, יגיע בתחומים אלה(התומה, המשמעת והטיפול בפרט) לרמה גבוהה, וכי רמת תומתו תהיה מעל לרמה הממוצעת של העם."
מוסיף הוא באומרו כי הונאה, רמאות, הולכת שולל, אי אמירת אמת וכדומה – כל אלה אסורים עפ"י פקודות. (חיים לסקוב "כבוד האדם ברגיעה ובקרב" מנהיגות צבאית).
לצערנו כחברה יש להתמודד עם השאלה בדבר גורלו של אדם אשר עשה מעל ומעבר עבור החברה הישראלית בשירותו ועדיין עושה אף בזמן כתיבת שורות אלה סביר להניח. אולם אין לנו האפשרות לברוח מגיבוש עמדה בעניין זה, עלינו להכריע האם אנו חברה בעלת יסודות עמוקים המושרשים במוסריות וערכים מהמעלה הראשונה שמתחילים באמירת דבר אמת וניקיון כפיים. בהתייחסות ישירה לענייננו, כוונתי למצופה מבעלי הדרגות והמעמד הבכירים ביותר אם בצמרת צה"ל, אם בצמרת השלטון וכיוצא בזה. כרמת ה"בכירות" כך עולה ביחס ישיר הדרישה לרמת מידרג הדוגמא האישית. אנו זקוקים למפקדים ברמת ערכיות כזו, שכאשר ילדינו מובלים עלידם, נדע כי יש לסמוך על מילתם, למפקדים שבקרות אסון יערכו תחקירי אמת ועל סמך אלה יוסקו מסקנות ואשר ביום יום בשגרה כמו בעת קרב, האמת היא ערך מוטמע ומובנה באישיות המפקד. לדוגמא אישית.
אין ספק כי שגה תא"ל צ'יקו תמיר בהתנהלותו ובעיקר בהצגתו את הדברים אל מול גורמי החקירה, טענתו שעלתה מתוך הדיון באשר לאינסטינקטים הפטרנליסטיים שפקדו אותו בקבלת החלטותיו ורצונו להגן על בנו היא טענה שמשוללת כל יסוד כאשר מציגים את הדברים כמות שהם, שכן עברו לא מעט ימים מאותו אירוע ועד הדיווח ואמרו זאת שופטי בית הדין כי שיקול דעתו של תא"ל צ'יקו תמיר היה פגום וללא סיבה אשר יש בה משום קולא. עשה נכונה בית הדין כאשר בחר למקד את הדיון בסמוך לערכי צה"ל ובהקשר ישיר לערכי אמירת אמת ומהימנות הדיווח. הרי אלה הם נושאים קוהרנטיים מהווייתם.
מי מאיתנו לא אמר דבר שקר בשלב כזה או אחר? אולם, עלינו להביא בחשבון את מהותו של אומר דבר השקר,הנסיבות המשמעות, התנהלותו ומעמדו של הפרט המעורב וכיצד משפיעה על חיינו באופן מהותי. אין ספק שכאשר אדם בדמותו של תא"ל צ'יקו תמיר אומר אמירה שקרית ומסלף את האמת יש לדבר זה השפעה עצומה על צה"ל, התנהלות והתנהגות חייליו שלא לדבר על החברה כפי שהיא מושפעת באופן ישיר מצה"ל והחלטות מפקדיו הבכירים. צה"ל חייב להוקיע מכל וכל התנהלות שכזו ללא קשר לפרט זה או אחר שכן אין לו לצה"ל את הפריבילגיה לוותר במקרה כזה או אחר על קוד האמת. הפגם מהרגע שנוצר לא ניתן יהיה להשיבו ולהעלימו כלא היה והוא ידבק בכל.
במקרה זה, הפגם בהליך כאשר נוצר עפ"י ההתנהלות הקלוקלת כפי שעולה מפרשת תא"ל צ'יקו תמיר לא ניתן להסבירו מוסרית ולא ניתן לבטלו. כאשר פגם כזה מתגלה הוא מעיב לא רק על המקרה הספציפי והדין לגביו חייב להיות חד וברור. צה"ל כצבא העם חייב לשדר מסר ברור כי דינם של המשרתים במערכת הצבאית הוא שווה! מה היה קורה לו בפרשה מעין כזאת הייתה מתרחשת דווקא למג"ד או שמא מ"פ ואפילו עד לחייל הפשוט ביותר, מה היה דינו של אותו חייל? ברור לכל כי צה"ל היא מערכת בעלת מבנה היררכי אולם ההתנהגות המצופה מכל פרט במערכת היא אותה ההתנהגות ואף מקבלת משנה תוקף כאשר מעמדו של אותו פרט הוא חזק ורם יותר ולכן טוען אנוכי שככל שהמעמד מצריך התנהגות הולמת יותר כך גם העונש אשר ניתן לאותו פרט חייב להיות בהתאם.
האם האהדה וקולות התמיכה ממסדרונות המטכ"ל ועד לאוהלים בבסיסים המרוחקים היו נשמעים רועמים כל כך אילו על הפרק היה נדון גזר הדין בענינו של "טוראי בוזגלו" שהוא נמצא חייב בעונש חמור על כי נמצא משקר למפקדיו או לרשויות הצבא?
כולם מחכים עתה לערעורו של תא"ל תמיר בבית הדין הצבאי לערעורים לקראת סוף חודש יוני 2009. חשוב אבל להבין כי גם אם בית הדין לערעורים יקבל הערעור וישנה את העונש, עדיין קשה יהיה לשנות את העולה בהכרעת הדין. הכתם שדבק ספק אם יוסר גם בערעור ומכל מקום המסר למשרתים בצה"ל באשר לנורמות בהן ילכו המפקדים בצה"ל – ימשיך ויהדהד.
לסיום, ארצה להתייחס לעוד נקודה אחת, באשר לתפקוד של גורמי החקירה, להלן מצ"ח. אין לי ספק ולו קטן ביותר שאין זה ראוי כי צה"ל יחקור את עצמו, ישנו אינטרס ברור ביותר ורצון עז של המערכת הצבאית להשאיר את ענייני הצבא בתוך הצבא, אך דבר זה לא ייתכן כאשר הצבא ובכיריו נדרשים לשקול בענינו של קצין בכיר. יש כאן ניגוד עניינים מובנה ופתח ללחצים שלא ראוי ציבורית ומשפטית בימינו אנו. אני סבור שיש להקים גוף בלתי תלוי ואפילו רק לצורך עניינים מסוימים שייקבעו מראש אשר יסדיר הליכי חקירה בדיקה ותחקיר נטול ככל שניתן בהרכבו מניגוד עניינים ומשוא פנים – אף לא למראית עין. בשיטה הקיימת כפי שאנו נוכחים לראות קיימים כשלים ונפל פגם.
*הכותב הינו כיום סטודנט למשפטים ובעל תואר ראשון בסוציולוגיה וקרימינולוגיה מטעם אוניברסיטת חיפה. |
|
|
תגובות: |
 הוסף תגובה |
|
|
