כתובתו של עמוד זה באינטרנט:   http://www.hakshev.co.il/item.asp?type=1&NewsID=205

ארכיון כל המקרים

בג"צ: מי שבחר במסלול קדם צבאי עם גיוסו, ניתן לראותו כמסכים לתנאיו! (9/12/2006)

מי שבוחר לקראת שירותו במסלול של הכשרה קדם צבאית, חייב לבדוק היטב מהם תנאי ודרישות ההכשרה ולשקול לפני ההכשרה באם הוא מוכן לעמוד גם בתמורה שידרש ע"י צה"ל לאותה הכשרה. כאותה אימרה ידועה האומרת ש"אין ארוחות חינם". בהחלטת בג"צ שעיקרה נביא כאן, גם ביקורת מצד השופטים על שימוש בבג"צ כמעין "בית דין לסכסוכי עבודה" בין חיילים לרשויות הצבא, בהעדר מסגרת דיונית אחרת.
 
בג"צ דחה ביום 5.10.06 עתירה אשר הוגשה ע"י שני תכניתנים בצה"ל באמצעות עו"ד זאב פישר, ולפיה נטען כי מאחר ולא הוחתמו העותרים על חוזה לשירות קבע , לא ניתן לחייבם בשירות הנוסף ועל צה"ל לאפשר שחרורם. בג"צ קבע כי מי שעבר קורס קדם צבאי שאינו נמנה כתקופת שירות בצה"ל, יש לראותו כמי שמחוייב בתמורה החלה על כולם ולפיכך גם העותרים כחבריהם, חייבים בשירות בקבע לאחר שירותם הסדיר (בג"צ 6337/06).
 
בג"צ קבע כי חבריהם לקורס הוחתמו על שירות נוסף לשירותם בסדיר בן שנתיים וחצי בקבע בתמורה להכשרה הקדם צבאית וכי העותרים לא הוחתמו בשל טעות של צה"ל. לפיכך, לא ראוי כי בשל טעות זו, מצבם יהיה שונה מחבריהם שהוחתמו בשל אותו קורס קד"צ. יחד עם זאת, שופטי בג"צ מעירים על אופן התנהלות הצבא בהחתמת חיילים צעירים על התחייבויות.
פסק הדין משליך לא רק על ההכשרות בקורסים קדם צבאיים, אלא חשוב גם לנושא השירות בקבע ועל עליונות עיקרון השיויון. בשל חשיבות ההחלטה, נביא כאן עיקריה.


הרחבה : קטעים מפסק הדין :
 
טענות העותרים בעתירה : (ציטוט מפסק הדין)
 
" (1) עתירה זו עניינה טענתם של העותרים, כי אין עילה משפטית לכפות עליהם שירות קבע בצה"ל.
 
(2) העותרים, תכניתנים בצה"ל, עברו ב-2003 קורס קדם-צבאי בתכנות מחשבים. תקופת הקורס גופה אינה נחשבת לשירות צבאי. בוגריו מתחייבים, ככלל, בתמורה לקורס כזה ולשירות חובה כתכניתנים, לשרת שנתיים וחצי של שירות קבע בתום שירות החובה, והתחייבות זו קרויה "התחייבות קשיחה", שאל מהותה נידרש להלן. ואולם, טענתם של העותרים מתבססת - בין השאר - על כך שבהסכם עליו חתמו בכניסתם לקורס לא נכללה התחייבות לשירות קבע.
 
(3) כנטען פנה העותר 1 - שלא היה מעוניין בשירות קבע - לגורמי לשכת הגיוס ואושר לו כי ההסכם עליו חתם כנזכר הוא היחיד הקיים, ואם יבקשו רשויות הצבא כי ישרת בקבע יוחתם על התחייבות נוספת. כנטען, הוסיף ושאל העותר גם את מפקדו בקורס - סמל - וקיבל תשובה דומה; לשיטתו, אילו ידע על הצורך בשירות קבע היה מוותר על המקצוע. רק בקיץ 2005, בעיצומו של שירות החובה שלו בצה"ל הוברר לו, לטענתו, כי הוא מיועד לשירות קבע של שנתיים וחצי, ובפברואר 2006 נענה כי אכן כך. פנייתו לבירור אצל קצינת פניות הציבור באכ"א לא נענתה.
 
(4) אשר לעותר 2, אף בהסכם שעליו חתם הוא בכניסתו לקורס אין נזכרת התחייבות לקבע, וכנטען בדק עם עותר 1 שמסר לו על שיחתו עם אותו מפקד בקורס ותשובתו. הוא הסתמך לדבריו על התכתבות שניהל תכניתן אחר, אשר לאחר חודשים ארוכים ועתירה לבית משפט זה נענה כי הוא כבול בהתחייבות קשיחה לקבע.
 
(5) שלושת החיילים - העותרים ואותו אחר - הגישו ב-1.5.06 קבילה לנציב קבילות החיילים, אך בשל סיבות בריאות שוחרר אותו אחר מצה"ל ומשך את קבילתו. כנטען, הוצע לעותר 2 ביולי 2006 לקצר את שירות הקבע בשנה עד שנה וחצי אם ימשוך את הקבילה. בינתיים הודיעה נציגתו של נציב קבילות החיילים לעותרים כי הקבילה תידחה לגופה, אך יומלץ בפני צה"ל לשמוע את טענות העותרים ולהחליט באשר לקיצור שירות הקבע, תוך שנציב הקבילות ישוב ויבדוק זאת לאחר מכן.
 
(6) לשלמות התמונה יצוין כי אכן נפגשו העותרים עם מפקדותיהם לאחר החלטת נציב קבילות החיילים. עותר 1 ציין, כנמסר, "כי ידע/הכיר כי מסלול תכניתן כולל פרק של שירות קבע, אך לא ידע שפרק זה הינו התחייבות קשיחה והאמין כי אם לא רוצים בשירות זה הרי יש דרך לפדות אותו. עוד הוסיף עותר 1 כי ראה לא אחת שחרור תוכניתנים בשלבים שונים בשירות הקבע הראשוני"; המפקדת (בדרגת אל"מ) הסבירה לעותר 1 כי עוד בימים בהם עברה היא עצמה קורס תכנות נכללה בו התחייבות קשיחה לקבע. סיכום הדיון (שנכתב ב-16.8.06) היה כי אין בכוונתה להמליץ על שחרורו, אך הומלץ שבתיאום עם מפקדיו ימומשו זכויות לימודיות שלו. לגבי עותר 2 נאמרו דברים דומים (סיכום ראיון מ-10.8.06), ולפיו מסר, "שאכן בסמוך להגעתו ליחידה הבין שהינו מחויב לשירות קבע, אך לא היה לו ב-3 השנים האחרונות זמן וקשב לטפל בנושא". אף כאן לא הסכימה המפקדת (בדרגת סא"ל) להיעתר לבקשה.
 
(7) העתירה הוגשה ב-31.7.06 ונשמעה ב-21.8.06.
 
(8) טיעונם המשפטי של העותרים - המסודר והמנומק - נדרש למעמדו המשפטי של שירות הקבע, שאינו מוסדר לשיטתם כדבעי, וכיוון שמזה המדובר לדעתם בפגיעה בזכויות יסוד שבחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק, ומזה ההתחייבות הנטענת עצמה היא התחייבות חוזית, שאינה יכולה להיאכף כשהמדובר בשירות אישי, יש מקום לקבוע כי אין העותרים מחוייבים בשירות הקבע. נטען בהקשר זה, כי החייל המתחייב בעת קורס קדם-צבאי לשירות קבע התחייבות קשיחה, עושה כן בתוך מספר דקות, בנוסח אחיד, ללא יכולת לשקול את מלוא התמונה באשר לעתידו וללא ייעוץ משפטי, לאחר "תכנית שיווק אגרסיבית" של צה"ל - ועל כן יש ספק לגבי גמירות דעתו. נטען גם לשוני באשר ל"התחייבות קשיחה" בין תכניתנים כמו העותרים לבין עתודאים, לרעת התכניתנים; נטען כי הפקודות דורשות אישור הנוגעים בדבר שמועמד לקבע הוחתם על ההתחייבות, מה שלא אירע במקרה דנן; וכן הועלו טיעונים נוספים מתחום המשפט המינהלי, כגון התעלמות מהנחיות פנימיות, שרירותיות, ואי קיום הבטחה מינהלית. "
 
טיעון הצבא :
 
צה"ל טען כי העותרים היו מודעים לכך שחבריהם לקורס הוחתמו על שירות קבע "קשיח" שלא מאפשר להשתחרר ממנו לאחר הקורס. כן טען צה"ל כי בשל טעות לא הוחתמו ואין לראות בכך אלא טעות ולא כי החוזה פוטר אותם.
 
לשיטת צה"ל, ההחתמה על "התחייבות קשיחה" נובעת מהיות המסלולים בהם מדובר מצריכי הכשרה וניסיון ממושך, והאינטרס הצבאי הוא לשנות שירות ארוכות בהם - אך יש עמם גם רכישת מקצוע והתנסות בו, המועילים למצטרף לקורס אישית.
 
הפנייה לבג"צ : -
 
בג"צ מעיר על העדר ערכאה (מסגרת משפטית) מתאימה לדון בסוגיות בענינים הקשורים למחלוקת בין הצבא כמעסיק לבין המשרתים בצבא תוך ציון שבג"צ אינו המסגרת המתאימה לדון בהתקשרויות חוזיות שכאלה והעדר מסגרת מתאימה פוגעת במיצוי זכויות המשרתים בכל מחלוקת כדוגמת זו (ציטוט) :
 
"הערה כללית
 
ה. כבר נלאה הקולמוס מהתריע על כך שבית משפט זה אינו הפורום הראוי לדיון בשאלות פרטניות של פלוני בצה"ל ובפיטורין מן המשטרה ומשירות בתי הסוהר, שכן מעורבים בדיון ענייני עובדה וענייני משפט, וככל שהמדובר בחלק העובדתי, נגרע חלקו של איש המדים; הוא אינו זוכה למלוא יומו השיפוטי, כיוון שבית משפט זה אינו אמון - כדרך עבודתו - על חקירות עדים ועל בדיקת מהימנותן של ראיות. התוצאה היא כי יש קושי של ממש לאנשי הצבא ולשוטרים למצות את זכויותיהם (בג"צ 6651/05 שפירא נ' ראש אגף כוח אדם במטכ"ל (טרם פורסם); בג"צ 5770/05 ויזל נ' המפקד הכללי של המשטרה (טרם פורסם) (השופטת ברלינר); בג"צ 1425/06 רס"ב יפה עזרא נ' ראש אגף כוח אדם (טרם פורסם) (השופטת ברלינר)). זאת, אף בלא שדיברנו על העומס בבית משפט זה, שאין לו אח בבתי משפט מקבילים בעולם, ותיקים אלה על ריבוי פרטיהם מכבידים גם מבחינה זו. אכן, נושא שירות הקבע הוצא על ידי הפסיקה שמכבר מסמכות בית הדין לעבודה, מתוך ההנחה הידועה באשר לסטטוס הייחודי של אנשי הקבע מכוח המשפט הציבורי, החל מבג"צ 297/72 עובד נ' שר הבטחון, פ"ד כז(1) 169, 172 (השופט - כתארו אז - לנדוי); ראו גם בית הדין לעבודה בפסיקתו בדב"ע לו/2-8 חיימוביץ נ' מדינת ישראל, פד"ע ח' 472; וכן ראו בג"צ 6840/01 פלצמן בל (יפה) נ' ראש המטה הכללי (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה). באשר לשוטרים וסוהרים, ראו סעיף 93א לפקודת המשטרה (נוסח חדש) תשל"א-1971 וסעיף 129א לפקודת בתי הסוהר, תשל"ב-1971, שלפיהם ענייני מינויים והעברתם מתפקיד לא ייחשבו כיחסי עובד ומעביד.
 
הדעת נותנת, כי גישת המחוקק והפסיקה היתה ייחודם של לובשי המדים כדי שלא להעמידם בשורה אחת עם מי שיש להם ועדי עובדים, הסתדרות עובדים וכדומה; לובשי המדים אמורים לעמוד לפקודה בכל עת ובכל שעה, ואף לסכן, וחלילה להקריב את חייהם; גם הממסדים הצבאיים והמשטרתיים לא רצו לבוא בשעריו של בית הדין לעבודה, שמבנהו כולל נציגי ציבור של עובדים ומעבידים. עוד יצוין, כי כלל נושא שירותם של אנשי הקבע לא הוסדר בחקיקה, חרף משאלות משכבר (ד' ברק-ארז "'חוזה העבודה' של משרת בצה"ל", הפרקליט מ (תשנ"א) 114; בג"צ 5060/96 רס"מ בת שבע קהלני נ' ראש הממשלה, פ"ד נד(3) 270, 285-284 (הנשיא ברק); בג"צ 6651/05 הנזכר והאסמכתאות דשם). אציין כי עיינתי בדין וחשבון הועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה (ועדת זמיר) מטבת תשס"ו - ינואר 2006, ובו נדרשה הועדה (עמ' 36) להמלצות ועדת אליאסוף שלפיה יש מקום להשיב לבית הדין לעבודה את הסמכות לדון בנושא מינויים, פיטורין וכיוצא בזה של שוטרים וסוהרים.
 
הועדה סברה - גם בעקבות המלצתו של נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים - כי ראוי לשקול תיקון החוק והעברת הנושאים לבית הדין לעבודה, עם זאת לא הומלץ - בדעת רוב - שלא להציע בשלב זה את השינוי, בשל ההרמוניה עם משרתי הקבע בצה"ל ומנימוקים נוספים; נאמר גם שאין התיקים הללו מכבידים על בית משפט זה. ואולם, הומלץ לבחון בעתיד אם להעביר את הסמכות לבית הדין לעבודה או לבית המשפט לעניינים מינהליים. לדידי יש מקום להדגיש ביתר שאת את זכויותיהם של לובשי המדים עצמם, שבמצב הקיים אינם זוכים לא אחת למלוא יומם, והוא טעם מרכזי בצורך הדוחק בשינוי. זאת, מעבר לעומס בבית משפט זה, שלדידי יש להביאו בחשבון.
 
אשוב ואומר כחלוף השנים מתברר לטעמי יותר ויותר שהסיטואציה שנוצרה בתיעול הדיונים הללו לבית משפט זה אינה בריאה, בראש וראשונה ללובשי המדים עצמם, שכן נדירים הם המקרים בהם יכול בית המשפט לרדת לפרטים הנחוצים עד תום; ואף שהמחוקק לא אמר דברו, סבורני כי המועדים מתקצרים. ראו גם ע"ע 1247/01 נדרה נ' מדינת ישראל-צה"ל (טרם פורסם) (השופט צור); ד"ר יצחק לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד (2006), פרק 2, 22. לדידי אילו עסק בנושאים אלה בית הדין לעבודה, או בית המשפט לעניינים מינהליים, לא היה נפגע בכך הסטטוס המיוחד של החיילים והשוטרים - שבמהות הם ממלאים את תפקידם בעבודה בשירות הציבור, קרי הם במהות עובדים, אלא שמסוג מיוחד במובהק. סבורני כי לא היתה מתרחשת חלילה האפוקליפסה שמציגים המשיבים, כאילו יגרום הדבר לכך שחייל יוכל לנטוש את המערכה בעת קרב, אם מצבו המשפטי הוא כשל כל עובד, היכול לפרוש מעבודתו. כל שהיה משתנה היה טיפול פרטני ממצה, ובסופו של דבר הוגן יותר מבחינת הזכויות, בחייל, או בפיטורי שוטר או סוהר. "
 
*הערת "הקשב" - לשכת עורכי הדין יוזמת בימים אלה הצעת חוק להעביר את הנושא שבהערת בית המשפט (בפסק דין זה והערות נוספות של בג"צ באותו עניין) לכנסת לשם תיקון החוק במטרה להסמיך את בתי הדין לעבודה לדון בנושאים כגון אלה.
 
הסיבות לדחיית בקשת העותרים ע"י בג"צ לראותם כמי שלא מחוייבים בשירות קבע : -
 
 
1. גם אם לא הוחתמו על התחייבות לקבע, ידעו העותרים את דרישות הקורס הקדם צבאי .
 
2. יש בקבלת עתירתם בנסיבות שמדובר בטעות של צה"ל של אי החתמה על טופס כפי שחוייבו שאר המשתתפים בקורס משום להיטיב עם העותרים בשל טעות ולא בשל היותם זכאים לתנאים שונים מחבריהם – משום הפלייה לטובה לעומת חבריהם לקורס שמחוייבים בשירות.
 
3. לעותרים הוצעה הצעה לבחון באופן חריג קיצור תקופת השירות הנוסף בקבע בשל טעות זו, אולם הם לא הסכימו.
 
4. פנייה לבית המשפט חייבת להראות תום לב. לא מדובר במי שלא ידעו כלל על התמורה לקורס המחייבת בשירות קבע נוסף. אכן צה"ל לא הקפיד להחתימם, אולם ידעו עקרונית את תנאי הקורס ושמעו זאת מחבריהם לקורס. לכן, לא יהיה צודק לפתור אותם מההתחייבות החלה על כל המשתתפים בקורס.
 
5. "עצם הקורס שניתן להם ובו רכשו מקצוע, והעיסוק בו לאורך שנים בשירות, המגבש ניסיון טוב ובעל ערך, וזאת גם אם העותרים מבקשים לייחס לו משקל פחות ולהמעיט באטרקטיביות שלו."
 
6. בג"צ סבור שאין זה מוסרי כי בשל טעויות וליקויים באשמת צה"ל, יצאו הם נשכרים מול חבריהם באותו מצב.
 
שופטי בג"צ על אופן התנהלות הצבא כעולה מן העובדות (ציטוט) : -
 
."אנו יוצאים מן ההנחה, כי אכן לא הוחתמו העותרים אישית על ההתחייבות לשירות קבע, כפי שאמור היה להיעשות עם פתיחת הקורס הקדם-צבאי או למצער עם תחילת שירות החובה, ומכל מקום המשיבים יוצאים עתה מהותית אף הם מהנחה זו, כיוון שלא איתרו מסמכים חתומים לעניין זה. איננו מקלים ראש בליקוי זה. סבורנו כי סדר ומינהל תקין, בוודאי כשהמדובר באנשים צעירים וללא ניסיון חיים, מחייבים ככלל כי יוחתמו על התחייבות דבר דבור על אופניו, וזו תוסבר להם כדבעי"
"הסבר מסודר ומתועד של משמעות ההתחייבות, בטרם הקורס בו מדובר או בראשיתו, אם לכל משתתף אישית ואם למשתתפים יחדיו, כדי למנוע פתח לאי הבנות, הוא נחוץ וחיוני, בודאי בעולם הנוטה יותר ויותר לאינדיבידואליזם אל מול הקולקטיביזם, שהיה נחלת המדינה בשכבר הימים. כל אלה צריכים למצוא מיסוד בפקודות המתאימות."
 
ובסיום פסק הדין : "...אך חשוב שדברים אלה יוסדרו כראוי במבט לעתיד, תוך אחריות להסבר ראוי למתקבלים לקורס ותוך אחריות למילוי הפורמליות הדרושה, שהרי בבני אנוש עסקינן ובשנות שירותם בצה"ל, שירות הצריך להינתן במודעות הנכונה ובמוטיבציה נכונה..."

 
 
לסיכום :
 
חשיבותו של פסק דין זה גם בהערת השופטים כי העדר מסגרת משפטית שתבחן את כל המחלוקות בין המשרתים בצה"ל – שירות חובה וקבע כאחד – לצבא , פוגעת בזכויות המשרתים כי אין גוף חיצוני בפניו אפשר להביא ראיות ולהוכיח טענות כמו שנהוג בכל מסגרת אזרחית. בג"צ אינו עוסק בבדיקה פרטנית של פלוני ושל ראיות הצדדים, ובכך נפגעת הזכות של הפרט לקבל "יומו בבית המשפט". תפקידו של בג"צ אינו בניהול משפט אלא בעשיית צדק במידה וזכות חוקתית נפגעת.
 
- כל מי שמעוניין בלימוד מקצוע צבאי במסגרת קורסים קדם צבאיים, חייב לפני הגשת הבקשה לבחון היטב את כל התנאים ולהסתמך רק על מסמכים כתובים בו מפורטים התנאים.
 
- יש לשאול שאלות הבהרה לפני הרשמה לקורס ולהבין כי לימוד מקצוע על חשבון צה"ל עומדת מאחוריו כוונת הצבא לקבל תמורה ממי שלמד על חשבון הצבא ויש לבדוק היטב מהי אותה תמורה שיש להחזיר לצבא בעד לימודי מקצוע חינם.
 
מסר שופטי בג"צ  בפסק דין זהשמירה על  עיקרון השיויון גם מקום בו הופר עיקרון זה מחמת טעות של רשות. שיויון הינו ערך חוקתי ולכן ראוי כי לא ינהגו בפרט אחרת מאשר נהגו בחבריו במצב עובדתי זהה - מקום שכולם נהנים מזכות הכשרה זהה באותו קורס, אין מקום להפלות במתן פטור ליחידים מול החובות החלות על חבריהם.(במקרה זה,חובת השירות הנוסף בקבע)
 
*לפסק הדין המלא לחץ כאן


תגובות:
ועכשיו בצה"ל אתם חושבים שבאמת יסבירו לכל אחד אם כדאי לו או לו לעשות קד"ץ?
(מור 10/12/2006)
1.
הוסף תגובה