כתובתו של עמוד זה באינטרנט:   http://www.hakshev.co.il/item.asp?type=1&NewsID=186

ארכיון כל המקרים

האם כל העדרות מהשירות מהווה עבירה על החוק המחייבת העמדה לדין ? (1/11/2005)

מזה שנים נהוג בצה"ל להעמיד לדין משמעתי או בפני בית הדין חיילים אשר מוגדרים בעגה הצבאית כ"נפקדים" ו/או "עריקים" ללא שנבדק כלל קודם למעצרם והעמדתם לדין האם יש להעדרות צידוק. בבחינת - כולם בחזקת אשמים...
 
מבלי להמעיט כהוא זה מחומרת מעשה ההעדרות משירות ואשר אף בעיננו מחייב ענישה כאשר נעשה המעשה בניגוד לחוק שכן פוגע הוא בתיפקוד הצבא - מתברר למרבה האירוניה, כי קיים ספק האם הטיפול המשפטי במי שנעדר מהשירות הוא...בהתאם ללשון החוק. בשים לב לכך שדעתנו בסוגיות משפטיות בצה"ל התקבלה לא אחת בהליך לפני בג"צ ואף הביאה לשינוי החוק, ראוי יהיה כי משפטני צה"ל יעשו "בדק בית" בפרשנותם גם לעניין סוגייה זו.
 
סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי(חש"צ) – הסעיף היחיד בו נעשה שימוש - כותרתו : העדר מהשירות שלא ברשות. לשון הסעיף מסייג היות ההעדרות עבירה אם הוכח "הצדק סביר" למעשה.
 
ואולם, חייל הנעדר משירות מועמד לדין באופן אוטומטי כמעט, ללא שנערך הליך רציני של בדיקה כמחוייב בחוק שמא יש בידו הצדק סביר להעדרות ויש בידו להוכיח זאת, כמצווה על פי לשון החוק. רק העדר הצדק סביר מקים את עילת העמדתו לדין ואולם בפועל מוגשים כתבי אישום וכתבי תלונה שלא כמצוות המחוקק. על המצב המשפטי ומה היא דעתנו, נעמוד בהמשך...


לשון החוק: סעיף 94 לחש"צהעדר מהשירות שלא ברשות
 
"חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להמצא בו אותה שעה, דינו – מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר לכך".
 
כמעט כל חיילי צה"ל מובאים לדין על פי סעיף זה (למרות שבחש"צ אינו היחיד העוסק בהעדרות) ולפיכך אנו מתרכזים ביסודותיו.
 
כאמור, לשון החוק אינה משתמעת לשתי פנים. על מנת שיראו חייל כעובר עבירה של העדרות מן השירות שלא ברשות, לא די בעצם מעשה ההעדרות העובדתי. כדי שתתקיים עבירה של העדרות ללא רשות עליה צפוי חייל לעונש של עד שלוש שנים מאסר (עונש שרק בית דין מוסמך להשית) – חייבת הפרקליטות הצבאית לטעון בכתב אישום כי לא הוכח שום הצדק סביר וכך חייב גם מי שמגיש תלונה המתבררת בדין המשמעתי להגישה לאחר שלא הוכח כי היה הצדק סביר להעדרות.
 
יש לשים לב כי העדרות מהשירות על פי לשון החוק שלא ברשות אינה דווקא עזיבת הבסיס, אלא יתכנו מקרים שבהם חייל עזב את עמדת השמירה, או את המאהל, או את המגורים או שלא התייצב לתפקיד במקום בו נקבע כי יבצע תפקידו או פשוט איחר בחמש דקות – כל אלה מבלי שיצא את תחום היחידה או הבסיס.
 
יובהר כבר עתה : לא קל יהיה לחייל להרים את נטל ההוכחה הרובץ עליו כי יש בידו הצדק סביר להעדרות מהשירות. ואולם, יש וניתן להוכיח זאת בנסיבות מסויימות .
 
מהו "הצדק סביר" -
 
ה"הצדק הסביר" הינו במילים פשוטות הצדקה, טענה לפיה היה צורך או לא היתה ברירה, או יש הסבר סביר להעדרות. המונח "סביר" בעיני מי ? – הסבר או הצדק סביר הוא במילה אחת – הסבר שאדם סביר – לא מפקד או פרקליט בצה"ל דווקא – יראה אותו כמתקבל על הדעת . כלומר הסיבה שחייל נעדר מהשירות באותן נסיבות, היא סיבה מוצדקת במבחן העובדות – הזמן והנסיבות שבגינן אותו חייל נעדר.
 
הנה מספר דוגמאות להצדק סביר על פי דעתנו : כאשר חייל האמור להימצא במקום מסויים אכן הרגיש ברע או נפצע או זקוק מכל סיבה אחרת לטיפול רפואי דחוף ולא מצא את מפקדו אך הודיע באמצעות אדם אחר למפקדיו כי הוא ניגש למרפאה או במידה שהיה אותה שעה בתפקיד - ביקש מחייל אחר שאותה שעה היה חופשי ממטלה להחליפו עד לסיום קבלת הטיפול הרפואי.
 
כן, במקרה אחר שטופל כאן באתר בו חייל סיפר למפקדיו כי חבריו שיחקו בנשק משחק אסור, שאיימו עליו כי יפגעו בו. החייל חשש לשלומו וברח מהיחידה פן יפגע. (ראה מקרה)
 
מקרה נוסף הוא זה בו חייל מילואים מוזמן באמצעות צו הנשלח לביתו שלא במועד אשר היה ידוע מראש ואותו חייל מילואים שוהה אותה שעה בחו"ל ואינו מודע לזימון.
 
ומה קורה אם צו הקריאה למילואים לא הגיע? על פי החוק רואים הצו כהתקבל תוך 72 שעות. אבל אם החייל באמת לא ראה הצו, האם התקיימו יסודות העבירה לפיה ניתן לראותו כעריק (ראה מקרה)
 
חייל אשר בהיותו בחופשה נפגע או זקוק לטיפול רפואי דחוף ואין בידו להשיג רשות מפקדיו לחזור באיחור לבסיס בשל הנסיבות וכך עקב מקרה אסון או מחלה אחרים של אחד מבני משפחתו.
 
חייל אשר חבריו התעללו בו או מפקדו נהג בו שררה וברגע של חולשה הנובעת ממצוקה אמיתית בחר ב"מפלט" ההעדרות וברח לביתו.
 
 
אלה רק דוגמאות מספר ובכולן לדעתנו ההצדק יכול ויחשב לסביר אף אם ההעדרות לא היתה ברשות – כל עוד מועברת הודעה למפקדים על הנסיבות של אותה ההעדרות.
 
ובכן הוכחת ה"הצדק הסביר" ע"י החייל לאותה העדרות שלא ברשות, בנוייה משני יסודות אשר חייבים להתקיים שניהם גם יחד :
 
הראשון : ההצדק הוא ברמת סבירות וצידוק הנסיבות שבגללן נאלץ חייל להעדר מהשירות ללא קבלת רשות מוקדמת.
 
השני : ביכולת החייל להוכיח את אותן נסיבות כאמור.
 
באותם מקרים שיש בידי החייל יכולת סבירה לבקש ולקבל רשות מוקדמת להעדרות, יקשה על החייל הנעדר להוכיח את ההצדק הסביר להעדרות שלא ברשות.
 
משמע - קיומו של "הצדק סביר" אינו מקים את יסודות העבירה – קרי, ככל שיש בידי חייל "הצדק סביר" – כלל לא מתקיימת עבירה ומכאן שאין עילה להעמיד לדין.
 
המצב בפועל :
 
בפועל מפקדים ואף הפרקליטות הצבאית נוהגים שלא על פי החוק וכוונת המחוקק. חייל שנעדר מהשירות וחוזר ליחידתו נעצר ומובא לדין בטוענה ש"יטען טענתו בהליך המשפטי". אין לרוב מנגנון של עריכת בדיקה טרם העמדת החייל לדין. הוצאת צו מעצר והחלטה להעמיד לדין מבלי שהסיבות להעדרות נבדקו ו/או מבלי שניתנה אפשרות בידי החייל להוכיח את ההצדק ו/או מבלי שנבדקה גירסתו לנסיבות ההעדרות ומבלי שנקבע כי אין "הצדק סביר" לאור אותן נסיבות ולאחר בדיקתן – הינן בניגוד לחוק.
 
הכל נובע ממדיניות צה"ל להחמיר בענישה בעבירות אלו. ואולם, מרוב רצון לעקור את הנגע, נעקרות זכויות על פי חוק. בבחינת הרתעה במחיר של עוול משפטי בו נשללות חירויות הפרט באופן הגובל לעיתים בסתירה חדה לחוק, לרוח חוקי היסוד ולכוונת המחוקק.
 
במקרה אחר שטופל ע"י "הקשב" דובר באיש מילואים, עורך דין במקצועו אשר עבר לכתובת אחרת ושכח כמתחייב בחוק בשל כך ועל רקע נסיבות אישיות אחרות לעדכן את כתובתו. הנ"ל הוכרז כעריק, ללא ידיעתו. משנודע לו על כך, ביקש לשוחח עם "מדור עריקים" בפרקליטות הצבאית ולהסביר את הנסיבות כשסבר שיש בנסיבותיו האישיות להוכיח "הצדק סביר", אולם נציגי הפרקליטות השיבו לו כי אין הם משוחחים עם עריקים ותחילה עליו להעצר ל48 שעות שבמהלכן יועמד לדין ואת הסברו יטען בפני קצין השיפוט.
 
ואם כבר הזכרנו קציני שיפוט - הסיכוי כי בהליך משמעתי ימצא חייל ככזה שגירסתו משכנעת את קצין השיפוט שהוא לא אחת מפקדו ובעל אינטרס ישיר ליצור הרתעה ביחידתו בדבר קיומו של "הצדק סביר" - הוא מזערי. המצב לא שונה מהותית גם בהליכים בפני בית הדין, אם כי הסיכוי טוב יותר למי שמובא לדין בפני בית הדין.
 
זאת אף זאת, הפרקליטות יזמה יחד עם גורמים נוספים בצה"ל פרוייקט שמטרתו חיובית וחשובה המכונה "גחלת" שבו משפטנים, אכ"א,גורמי הת"ש וגורמים נוספים חברו יחד לטפל בחיילים שנעדרו מהשירות באופן שיושבים ומקשיבים לבעיות החייל ומנסים להחזירו לשירות באמצעות פיתרון מצוקתו ואף עלידי שינוי שיבוץ.
 
אלא מה ?
 
נראה כי מישהו סבר שפרוייקט כה חשוב ראוי לו כי יעשה...מן הסוף להתחלה - רק במסגרת בתי הכלא הצבאיים ולאחר שהחייל נשפט ונענש בגין העדרות מן השירות. התפיסה במתכונתה הנוכחית מוטעית היא ביסודה. איזו מוטיבציה יש לחייל שלא הקשיבו לו באשר לנסיבות העדרותו מן השירות בטרם נענש – לשתף פעולה כעת בהיותו אסיר. ומה באשר למסר שהמערכת משדרת למשל לחיילים שנעדרו בשל מצוקה הקשורה לשירות ? מתי מקשיבים לחייל שכזה ? רק לאחר שלא נותרה בידו ברירה אלא להעדר מן השירות ולהענש.
 
לא קשה לנחש כי יש מבין החיילים אשר מבינים מסר זה באופן שיכוונו צעדיהם וישיגו מבוקשם ותשומת לב ראוייה למצוקתם רק ע"י ביצוע עבירה של העדרות...כדי "לעמוד בסף תנאי הקבלה" לפרוייקט "גחלת" - על מנת שקולם ישמע ולהגדיל כך את הסיכוי לפיתרון מצוקתם.
 
רוצה לומר – המערכת הצבאית לא רואה בחייל שנעדר מן השירות כמי שיש ליתן לו תשומת לב ולבדוק עימו הסיבות להעדרות – שמא יש ביכולתו להוכיח "הצדק סביר" – אלא רואה בו נאשם ורק משיענש, תתפנה המערכת לבחון את נסיבות ההעדרות.
 
נשגב מבינתנו להבין את סדר קביעת ההליך הזה שמטרתו טיפול בפרט למען המשך שירות מועיל בצה"ל במיוחד בכל האמור כאן לעניין לשון סעיף 94 אשר יש לפרשה באופן שהעדר "הצדק סביר" תקים יסודות העבירה. במקום זאת ובאופן מוטעה, רואים את החייל הנעדר כמי שעבר העבירה בעצם ההעדרות מחד ובדיקת ה"הצדק הסביר" – קרי להקשיב לו באשר לנסיבות ההעדרות – יתקיימו רק בהיותו אסיר.
 
אף כי לא בדקנו אמפירית, נעיז לומר ולא רחוק מן האמת יהיה אם נגלה כי להערכתנו, מועטים ביותר המקרים שבהם נדרש חייל להוכיח "הצדק סביר" והמערכת קיבלה את טענתו קודם שהחליטה על מעצרו או העמדתו לדין.
 
האם המצב הקיים עולה בקנה אחד עם לשון החוק ?
 
לטעמנו התשובה שלילית. גורם כלשהו בצה"ל (מפקד,פרקליט,משטרה צבאית) שלפניו מובא חייל שנחשד בהעדרות מן השירות ללא רשות , מחוייב לפני החלטה לעצור ולפני העמדת החייל לדין – לבחון אם יש בידו של החייל להוכיח הצדק סביר.
 
אם ננסה להקיש מחוק אחר - דוגמת סעיף 413 לחוק העונשין האזרחי שענינו עבירה של "החזקת נכס החשוד כגנוב", הרי שם גם אם החזיק פלוני נכס שלגביו יש חשד כי הוא גנוב, לא ניתן להעמידו לדין אלא אם "לא הניח את דעת בית המשפט" כי החזקה בנכס – נעשתה ע"י רכישת אותו נכס כדין. כאן לשון הסעיף אומרת "אם לא הניח את דעת בית המשפט" ואולם כוונת החוק היא כי אף אם נתן הסבר לשוטרים שמצאו ברשותו הנכס והניח את דעתם כי אכן רכש אותו כדין – לא מועמד הוא לדין כדי "להניח את דעת בית המשפט".
 
הסיבה הוא הגיון פשוט. משיש לאדם פלוני הסבר מניח את הדעת (רמת הוכחה נמוכה מהנדרש בעבירה של העדרות) אותו הציג לשוטרים שתפסו את הנכס ברשותו, הרי שוב לא יאלץ לעמוד לדין רק לשם העמדתו לדין כדי לבדוק אם "יניח גם את דעתו של בית המשפט".
 
שימו לב כי בסעיף 94 לחש"צ לא קיימת דרישה להניח את דעתו של בית המשפט וגם לא החובה להוכיח לפני בית המשפט דווקא אותו "הצדק סביר". לפיכך , הפרשנות הנכונה והמתחייבת מלשון סעיף זה היא זו לפיה רק העדר "הצדק סביר" יביא לכלל החלטה להעמיד לדין.
 
זה הרציונל שיש להפעילו במשטר דמוקרטי שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא המאגד זכויות חוקתיות בסיסיות של הפרט. החלטה להעמיד לדין – אך ורק משברור כי נעברה עבירה.
 
כאן המקום לציין גם כי "השקט התעשייתי" השורר במערכת המשפט הצבאית לעניין טענת "הצדק סביר" - הינו, לא במעט, תוצאת המחדל המקצועי המתמשך של הסניגורים הצבאיים, שנמנעים מהעלות טענות חדשניות או "מרגיזות", ולזעזע, חלילה, את אמות הסיפים במערכת התביעה והשיפוט - שאליה הם עוד עלולים לחזור עם תום הקדנציה שלהם בצד ההגנה.
 
רכיב העבירה השלילי, הקרוי "הצדק סביר" - אינו שונה במהותו מהגנות אחרות שקיימות במשפט הפלילי - כגון צורך, כורח, או שכרות – טענות המוכרות יותר לציבור כ"טענות הגנה".
 
אכן יש וקיימת פסיקה צבאית בסוגייה זו, אף שאינה בבחינת "הלכה פסוקה". אולם, אנו בחרנו דווקא להציג סוגייה זו מנקודת מבט שלנו עצמנו ללא דיון בפסיקה עצמה.
 
עוד סבורים אנו בהקשר זה, כי הפסיקה הצבאית שקיימת בסוגיה הינה פסיקה אשר לדעתנו ועם כל הכבוד וההוקרה שאנו רוכשים למערכת המשפטית בצה"ל בכללותה - ספק אם מותאמת היא, לרוח תקופת חוקי-היסוד – אולי ובעיקר משום שלא נדרשה מערכת זו רבות לדון בסוגייה עקרונית זו וגם מעולם לא הועמדה לבחינת בית המשפט העליון. אם כי כרגיל, זו רק דעתנו .
 
אנו קוראים לפרקליטות הצבאית אשר היא האחראית ליישום החוק והמשפט בצה"ל ובידיה ההחלטה מתי ואם בכלל להעמיד לדין חייל וכן בידיה הסמכות להנחיל הפקודות וכללים בכל הנוגע לדין המשמעתי – כי תשקול להגדיר מחדש את המצב המשפטי בו פועלת זרוע אכיפת המשפט, הסדר והמשמעת בצה"ל (פרקליטים,תובעים,משטרה צבאית ומפקדים להם סמכויות שפיטה) על מנת לקיים לשון החוק בסוגייה זו בדיוק כפי שעולה מן החוק ומכוונת המחוקק.
 
מה יעשה חייל כדי לוודא כי נשמרה זכותו לטעון ל"הצדק סביר" לפני שיהפך לנאשם ?
 
אנו ממליצים לכל חייל המצוי במצוקה ובאופן גורף שלא לראות בהעדרות מן השירות דרך מפלט לפתרון בעיות. זו אינה דרך ראוייה ובנוסף כפי שהבהרנו, לרוב יהיה הדבר בבחינת מעשה שהוא מקים יסודות של עבירה.
 
ראוי שחייל שנעדר מן השירות באופן שיכול להוכיח "הצדק סביר", ידרוש בפנייה לפרקליטות הצבאית או למפקדיו כי יאפשרו לו להוכיח טענתו ללא מורא ממעצר והעמדתו לדין בטרם נשמע דברו ונבדקה גירסתו.
 
היה ולא יתאפשר לו הדבר, מומלץ כי יטען טענה זו מייד לכשהובא בפני הליך שיפוטי וידרוש מחיקת ההליך, שכן לא התקיימו יסודות סעיף 94 לחש"צ משלא ניתן לו להוכיח "הצדק סביר" בטרם הובא לדין.
 
אפשרות נוספת היא כמובן העמדתה של הסוגייה למבחן בפני בג"צ. אפשרות זו היא רק שאלה של זמן. אין לנו ספק כי סוגייה זו תונח על שולחן בג"צ בבוא היום. מנסיוננו בעבר, מערכת אכיפת הדין בצה"ל מגלה הפגם ו/או העוול ומשנה מדיניותה רק לאחר החלטות בבג"צ, מה שאינו מוסיף לה יוקרה. אנו מסתכנים לנבא כבר היום כי החלטת בג"צ בעניין, לא תאפשר המשך המצב המשפטי השורר כיום ונימצא שוב צודקים בהערכתנו.
 
יש לזכור כי גם שמירת אינטרס חשוב - כגון הרתעה ומניעת העדרות חיילים מן השירות - לא ניתן לתרצו בפגיעה גורפת בזכויות חוקתיות של הפרט.
 
לסיכום אנו תקווה שקברניטי הפרקליטות הצבאית בצה"ל יענו לקריאה ליזום שינוי שיש בו למנוע עוול למי שמעשיו אינם מהווים עבירה על פי החוק מחד ויהלום את יסודות ההגינות השלטונית, המינהל התקין וחוש הצדק מאידך.

תגובות:
ומה עושים במקרה שגחלת לא טיפלה כראויי בחייל ושלחה אותו חזרה ליחידתו שוב לשיחה עם המפקד למרות כל בעיות התש ותפקיד שאינו מתאים לחיילת עקב קשב וריכוז ועדיין נדרש ממנה להיות תצפיתנית?
(יונה 23/10/2014)
1.
מה הדין לגבי חייל שבתקופת הנפקדות/העריקות הגיע לבסיסו מספר פעמים על מנת להסגיר עצמו אך המפקדים לא פעלו על מנת לשפוט אותו או לחילופין להובילו לבסיס מש"צ . האם ההגעה לבסיס גוררת שינוי בנקודת המוצא למניין ימי ההיעדרות ??
(אבא מודאג 9/6/2009)
2.
מה קורא אם הצעיר לפני גיוס מקבל זימון לתאריך מסויים ופתאום חודשיים לפני מזעיקים אותו ורוצים להעמיד לדין? מה עליו לעשות? {הוא לא ניגש)
(אלמוני 31/7/2007)
3.
הייתי קש"ב, מתחשב,מבין ותומך אלא אם חשדתי כי משקרים לי, ובד"כ ידעתי להבדיל. לא קבע לשעבר. משפוט לשופט.
www.wsoft.co.il
(חנן ד' וייס, סא"ל (במיל') 27/12/2006)
4.
למשפטנית שהגיבה : שמחנו על התייחסותך. והינו כמובן שמחים אילו ב"פצרי"ה" היו קוראים המאמר. יחד עם זאת, סעיף 94 לא מונה את ימי ההעדרות כתנאי להחילו,כך שיש להחילו על כל העדרות. גם העדרות ארוכה יכולה להוליד הסבר סביר.
(צוות "הקשב" 20/1/2006)
5.
המשך- ודבר שלישי וחשוב- ה"הצדקות" שציינתם במאמר אולי נכונות להעדרות של שבוע,עליה נשפטים בדין משמעתי לא העדרות של מעל 60 יום, שרק עליה מגישים בפועל כתבי אישום!
(משפטנית 22/12/2005)
6.
המשך-דבר שני, אין לפקפק ביושרה של הסניגורים הצבאיים ובנאמנותם לדבר אחד בלבד- הלקוח שלהם. אם הם יחשבו שיש מקום לטעון טענה שכזו- הם לא יהססו בגלל שיקולי קידום במערכת.
(משפטנית 22/12/2005)
7.
דבר ראשון, מערך גחל"ת מאבחן אנשים גם טרם נשפטו בגין העריקות, ולעיתים ממליץ לפטור אותם משירות, והדבר גם מתבטא בעונש אותו הם מקבלים.
(משפטנית 22/12/2005)
8.
כל הכבוד לכם. אני חושב שחיילים לא חשבו על זה בכלל.
(חייל שפוט 3/11/2005)
9.
חיילת בהריון שהפרקליטות ומשטרה צבאית החליטו כי אין לשלוח אתה למחבוש אבל הורו לעצרה ולהביאה בפני שופט.
קצין שיפוט בכיר כלא 400
(חנן ד' וייס, סא"ל מ 2/11/2005)
10.
הוסף תגובה