הדפסה
שלח לחבר
עבור לתגובות
הוסף תגובה
|
|
חיילת שנפצעה במטווח וסבלה מכוויה נאלצה להמתין שעות רבות לטיפול רפואי!
(8/9/2003)
|
עפרה (שם בדוי) התגייסה לצה"ל לפני 5 חודשים ונשלחה לקורס מכ"ים. בתאריך 9.6.03 יצאה עם מחלקתה לתרגיל באש חיה בשטח אש אי שם בצפון הארץ. תוך תרגיל של הסתערות באש חיה, עף תרמיל רותח מפתח הרוס"ר בו ירתה, הישר לצאוורה, נדבק לעור וגרם לכוויה ולפצע פתוח. מפקדיה הודיעו לה כי אין חובש בשטח המטווח. כאשר לבסוף פגשה בחובשת...כעבור 5.5 שעות, טיפולה בעפרה הסתכם בהמלצה לרחיצת הפצע וחזרה אליה לבדיקה ביום המחרת. רק אז- למחרת - ניתן לה לראשונה טיפול רפואי.
ואנו שואלים: מה היה קורה אילו חלילה נפגעה חיילת מאותה מחלקה ממעופו של קליע? אנו הפנינו הפנייה לקצין רפואה ראשי ולפרקליטות צבאית לבדוק מי התרשל בבטיחות ובשמירת חיי החיילות במטווח.
פרטי המקרה:
עפרה יצאה עם חברותיה אל שטח אש פתוח ביום 9.6.03 לביצוע תרגיל מבצעי באש חייה. סמוך לשעה 16:30, עת עפרה דילגה ממקום למקום אל כיוון המטרות בשטח, כאשר רובה הסער מתחת לסנטרה והיא יורה ממנו ביד שמאל. פתח התריס לשמאליים פולט התרמילים ממש לכיוון גופה. כך, נפלט תוך ריצה לכיוון המטרות, תרמיל רותח של קליע אותו ירתה באותה שנייה, היישר לצווארה וגרם לכוויה מדרגה 2 בגודל 1.5X3 ס"מ (כך נכתב בגליון חדר המיון של בית חולים סורוקה אליו פנתה כעבור שלושה ימים).
עפרה החלה להרגיש ברע, סחרחורות וכתוצאה מהכאב והלם האירוע, נתקפה בקוצר נשימה. מפקדיה אמרו לה לנוח ותמתין לראות חובשת. חברותיה טיפלו בה במגבונים לחים ששמו על פצעה.
אולם בשטח לא היה חובש ולא חובשת. המחלקה נתבקשה לארוז ולעזוב את שטח האש. עפרה כשלראשה קסדה, תד"ל, אפוד בכוננות מלאה, שק שינה, ציוד להקמת אוהל סיירים ונשקה האישי החלה לצעוד תוך כאבים במשך 26 דקות יחד עם המחלקה אל היעד שם נקבעה נקודת כינוס. שם פנתה שוב למפקדיה והודיעה כי יש לה כאבים מהכוויה ובשעה 22:30, חמש וחצי שעות מזמן האירוע הגיעה לנקודת כינוס ולאחר שפנתה שוב למפקדיה, פגשה בחובשת. זו הביטה בכוויה ואמרה שאין כרגע טיפול בתנאי השדה , על עפרה ללכת להתקלח ולנקות הכוויה במים שלא תזדהם ולמחרת עליה לשוב אל החובשת. כל הלילה לא ישנה עפרה מכאבים ובבקר מצאה כי לכוויה והפצע הפתוח נדבקו שערותיה. רק בצהרים משהגיעה עופרה ומחלקתה אל יעדם, מפקדיה זימנו החובשת וזו טיפלה בפצע הפתוח וחבשה המקום.
כעבור שלושה ימים ולאחר ששוחררה לחופשה, ניגשה עפרה לחדר מיון בבי"ח בבאר שבע ושם טופלה וניתנו לה חמישה ימי מנוחה ("ג"). הכוויה הותירה על צווארה צלקת.
|
| הערות "הקשב!": |
אף כי עפרה סיפרה שהיא שמאלית במהלך הקורס והדבר מסוכן בעת ירי ואף כי עובדה זו רשומה בתיקה האישי בעת גיוסה, איש ממפקדיה לא חשב כי הדבר מהווה סיכון.אך החמור מכל היא העובדה שלא ניתן לה טיפול במשך שעות ארוכות, איש לא דיווח על פציעתה ולאיש אין כל הסבר הכיצד לא היה חובש בשטח אש. לאחר שעפרה נפצעה וביקשה ממפקדיה להביאה לחובש, נאמר לה כי אין חובש בשטח המטווח.
אנו סבורים כי על צה"ל למנות קצין בודק הן לנסיבות פציעתה, הן לתיפקוד האחראים על האימונים בשטח האש והן הנסיבות להעדר חובש או סמכות רפואית לטיפול במצב חירום בשטח האש, כמו גם עצם תיפקודה של החובשת בטיפולה בעפרה לאחר קרות הפציעה.
לא ברור לנו מדוע חייל או חיילת אשר נפגעו באימון, לא זוכים לטיפול ראוי ובזמן ונאלצים לפנות לבית החולים במסגרת חופשתם ובאופן פרטי. את כל אלה, על קצין הבודק שימונה להבהיר ולקבוע ממצאים ומסקנות באשר לאירוע זה.
נסיבות פציעתה יש לבדוק, אך לדעתנו יש עניין ציבורי מעבר לפציעתה של עפרה וכפי שהעלנו בשאלות שהפננו לפרקליטות הצבאית ולקצין רפואה ראשי. מה היה אילו חלילה הפציעה היתה נגרמת מקליע בנסיבות בהן לא היה בשטח מי שיעניק טיפול רפואי ראוי.
אנו ממתינים לבדיקה ולתשובות ואלו יובאו כאן מייד לכשנקבל תגובת נציגי הצבא אליהם פנינו וזאת על מנת שאירוע דומה לא יתאפשר בעתיד. |
|
|
תגובות: |
| הוסף תגובה |
|
