הדפסה  שלח לחבר  עבור לתגובות  הוסף תגובה
"שכחו אותו בבית". לא, זה לא שם של סרט. זהו סיפור על חייל של אף אחד ! (14/8/2003)

ל"הקשב!" הגיעה פנייתו של ג' (שם בדוי), אשר התגייס לצה"ל כלוחם בסיירת גבעתי, ולאחר כחצי שנה בשירות התגלה אצלו פגם בליבו והפרופיל שלו הורד ל-64. ג' הוצב כאפסנאי בבסיס ברמת הגולן. עם הגיעו, ביקש להעבירו לתפקיד תורם. בעקבות כך, הוא הושם בהמתנה לראיון במכולה - בחורף הקשה ששורר ברמה, מבלי שהוחתם על ציוד ומבלי שעשה "קלירנס" להצבתו. שבוע רדף שבוע ואין ראיון ואין הצבה בבסיס בו המתין מחודש פברואר עד מאי 2000. בסופו של דבר, מצבו הבריאותי הדרדר והוא שכב חולה בביתו. צה"ל לא זכר את קיומו של ג' במשך 8 (!) חודשים. על תלאותיו של ג', חייל של אף אחד, במקרה המוזר הבא... .
אנו פנינו למפקד זרוע היבשה, ולראש אכ"א לקבל תגובתם.


התלאות שעבר ג' בצבא יכולות בנקל לשמש תסריט לסרט המשך בסדרה "שכחו אותי בבית". אנו מודים, סיפורו הדהים גם אותנו והרי הוא לפניכם, לשיפוטכם:
פרטי המקרה
ג' התגייס בשנת 1999 כלוחם לסיירת חטיבת גבעתי. כעבור חצי שנה תוך אימונים, התמוטט ג' ואיבד ההכרה. בבדיקות בבית החולים גילו כי ג' בעל מום בליבו. צה"ל רצה לשחרר את ג' מהשירות, אך לחימה עיקשת ומוטיבציה לשרת, הביאו את ג' אל ועדה רפואית שהורידה הפרופיל שלו ל 64 . ג' ביקש להשאר ולשרת בחטיבה והדגיש בפני מפקדיו כי הוא חייב להמשיך לתרום לצבא. מפקדיו, אשר לא רצו לקחת כל אחריות, החליטו להעבירו לבסיס של גבעתי ברמת הגולן ושם הוצב כאפסנאי.ג' לא הסכים עם רוע הגזירה שכן נתוניו האישיים גבוהים , אך קצינת השלישות סברה אחרת. ג' לא הסכים לשיבוץ זה ובהגיעו לבסיס ברמה ביקש ראיון דחוף לשינוי שיבוץ, עוד בטרם החלו הליכי קבלתו לבסיס. הודיעו לו כי תוך יומיים יראיינו אותו. זה היה בחודש פברואר, חודש מושלג וקר וג' הושם ב"המתנה" בתוך מכולה אשר שימשה אותו ללינה. קצינת השלישות עקב סירובו ועד לראיון, לא קלטה החייל ולפיכך ציוד בסיסי כמו מעיל/חרמונית לא ניתן לו.

ג' מחכה לראיון והוא נדחה בשבוע. חולף שבוע ועוד שבוע וג' במכולה וממתין לראיון המיוחל.
כל היום ג. יושן במכולה, כיוון שהשלישה אינה מאפשרת קליטתו לבסיס אפילו כאפסנאי עד להחלטה בענינו. והראיון לא בא. חולף חודש ועוד אחד וג' עדיין ממתין בחוסר מעש. לדבריו,החל "להשתגע" מלא לעשות דבר ומאי שייכות לאיש. וכבר האביב בפתח. ג' רזה ב10 ק"ג מרוב דאגה לעתידו ובראותו שאיש אינו פונה אליו.
חודש מאי. ג' עדיין ממתין... .

שלושה וחצי חודשים חיכה ג' בחוסר מעש במכולה. במחצית חודש מאי 2000 הוזמן לראיון עם שליש חטיבת גבעתי. השליש לא הקשיב לו ורק הודיע לג. כי אם לא יתרצה להצבתו כאפסנאי, יועבר לכלא 4. ג' נשבר. מהתקופה ללא מעש, מחוסר ההתחשבות ומהאיום בכלא. הוא ברח הביתה ולא סיפר להוריו דבר, נשאר חודש בביתו ואז הסגיר עצמו והגיע לכלא 4.

הוא נשפט ונדון לשלושה שבועות מחבוש והושם בתאים של כלואים פליליים. שם סבל והחל מגלה מתח נפשי. עם שחרורו חזר לבסיס ברמת הגולן. שם ביקש לראות קצין בריאות הנפש אשר הודיע לו כי יעבירו משם. אז, בהתערבות השלישה, הוחלט להשאירו בבסיס. ג. הרגיש כי עולמו חרב ומצבו הנפשי הורע. נבדק והופנה לפסיכיאטר והחל בטיפול תרופתי. כח אותה עת ביקש לתרום לצבא אך לא להיות אפסנאי. בשל מצבו הנפשי, נשלח לועדה רפואית והפרופיל הורד לו ל-45. הוא הרגיש מחנק והחליט שוב להיות נפקד. על כך נענש והפעם ב-45 יום מחבוש בכלא 4.

עם שחרורו, הועבר לראיון אצל מג"ד גבעתי ביחידת הסיירת וזה שהכירו כלוחם אצלו לפני שהתגלה המום בלב, היה המום איך חייל שהכיר כלוחם הפך לשבר כלי. המג"ד החליט להעבירו לבסיס הקרבי ולשבצו בשק"ם ואיפשר לו חופשות רבות והמשך הטיפול הנפשי.

בהחלטת הפסיכיאטר הצבאי הועבר ג. לשרת ליד הבית כעבור חצי שנה. לשם כך נשלח לשיבוץ מחדש במפקדת כוחות היבשה. שם לא נמצא לו שיבוץ והוא נשלח מבסיס לבסיס עד כי, לדבריו, עבר 10 בסיסים ואיש לא רצה אותו בשל מצבו הרפואי והנפשי.

שיבוצו האחרון היה כטבח. ג' ביקש לשחררו לחידוש הטיפול התרופתי אצל הפסיכיאטר ורס"ר המטבח קרא לו לשיחה ואמר לג. שהוא רוצה שישהה בבית למנוחה וכשיזקק לו יתקשר אליו.
ג'. המתין בביתו אך איש לא התקשר במשך שבועיים. אז התקשר ג, לבסיס והשאיר הודעות למפקדו, רס"ר המטבח, האם לחזור לבסיס. איש לא חזר אליו. גם לאחר חודש אין קול ואין עונה וג' כבר חושש שיעצר כי יחשבו שהוא עריק, אך הפעם הוא אינו אשם. הוא משאיר הודעה בבסיס ואיש לא חוזר אליו.

כך שוהה לו ג'. בביתו ומחכה שצה"ל יזדקק לו במשך... 8 חודשים תמימים ואף אחד אינו מתעניין בשלומו או מתקשר כלל. לאחר תקופה זו, נתקף ג'. בהתקפי חרדה ונזקק שוב ליעוץ נפשי. יחד עם אחותו מגיע אל קצינת בריאות הנפש ומספר את סיפורו. קצינת בריאות הנפש לא האמינה לסיפור וכאשר הבינה כי הסיפור נכון, החלה בנסיונות לאתר את מפקדיו באותו בסיס אך גם לה לא השיבו. לאחר שקיבל ג' טיפול תרופתי, פנה לכתב ידיעות אחרונות עמיר רפפורט וזה פנה לבסיס לתגובה. אז הגיעו בפברואר 2001 אל ביתו של ג.' רס"ר המטבח ומפקד הבסיס וניסו לשכנעו שלא ימסור דבר לעיתונאי ואף הודיעו לו כי אם יעשה כן, יספרו לכתב שהוא, ג' לא בסדר בראש ומדמיין ששכחו אותו בבית.

לבסוף, צה"ל מינה קצין בודק וג' קיבל "גימלים" עד למועד שחרורו בשנת 2002 וכעת הוגשה מטעמו תביעה לאגף השיקום במשרד הביטחון.


עוד על מקרה זה:
מוסר השכל (14/8/2003)

תגובות:
דרושים לעבודה מהבית עם שכר מטורף!!!!
בתחום הקלדנות, כתיבה, הזנת תוכן ונתונים, ניתן להגיע ל12,150 ומעלה
אין צורך בניסיון לפרטים- 050-6158874 פנו אלינו בוואטספ

(ירון 14/11/2023)
1.
שיגיד תודה הלוואי אמן שישכחו אותי ככה מתפללת לזה!!
(חיילת שבוזה 14/1/2013)
2.
כל הכבוד אל היוזמה לפתוח את האתר הזה..כבר ממזמן משהוא היה צריך לעשות את זה.
(מור 8/4/2004)
3.
. ג' היקר אני נורא מצטערת על מה שעברת אני חובת שהם חסרי התחשבות, ונבלות.
אני מקווה מאוד שתתגבר על הבעיות שהם גרמו לך!

(מור 8/4/2004)
4.
כלוחם ששירת בחטיבת גבעתי ואהב את החטיבה אני מצטער על התלאות שעברת . אסור שמקרים כאלו יקרו בחטיבה או בצה"ל בכלל.
(מדהלה ליאור 21/10/2003)
5.
אני ממש מצטערת על מה שקרא לך ומקווה שהכל הסתדר ושזה כבר עבר לך..בהצלחה חמוד!שהתביעה שלך תנצח!מגיע לזונות האלה איך הם מתייחסים לחיילים שלהם!גועל נפש
(ידידה 28/8/2003)
6.
סיפור קשה,זעזע אותי שעדיין קורים כאלה דברים היום בצה"ל,ממש לא יאמן כי יסופר
אני מקווה שהבחור התאושש ממה שקרה לו ויזכה בתביעה כנגד משרד הבטחון

(מנעמים 15/8/2003)
7.
הוסף תגובה