העומס ברכבות של בוקר יום ראשון מדי שבוע, בעיקר של חיילים הממהרים להגיע לבסיסם, הוא מראה מכוער אך בעיקר מסוכן. דחיפות בתחנות ברציפים הומי אדם, רכבות עמוסות עד אפס מקום ולעיתים בקושי ניתן לסגור הדלתות. על הליכה בתוך ובין קרונות הרכבת אין מה לדבר. ערימות של חיילים על רצפת הקרונות , מחנק ומה לא. אוי לבושה, אבוי למראות.
כך בימי ראשון בבקר ולא פחות מכך בימי חמישי אחר הצהריים. שנים המצב נמשך ואין שינוי באופק. רכבת ישראל וכמוה האוטובוסים בתחבורה הציבורית אינם עומדים בנטל הסעת כמות כה גדולה של חיילים בנוסף לאזרחים.
כך המראה לעיתים בקווי האוטובוס של "אגד" לבסיסים הגדולים. לצריפין למשל. כך גם קו 6 של חברת "סופרבוס" הקו הפנימי בצריפין. שלא לדבר על בסיסים אליהם אין תחבורה ציבורית סדירה. העומסים וזמינות דלה יחסית לדרישה – היצע מול ביקוש - גורמת לסיכון חיי אדם רבים במקרה של תאונה או פיגוע חלילה. הערכות התחבורה הציבורית בשעות השיא אינה מסוגלת לתת שירות ראוי לנוסעים שלא לדבר על נוחות נסיעה.
חיילים רבים מאחרים לבסיסם, אימונים נדחים, רכבות מתאחרות, אוטובוסים שלא ניתן למצוא בהם מקום בעמידה - וזאת בטרם הזכרנו את הצפיפות בכלל בכבישים.
תלונות רבות מגיעות אלינו על כך ולצערנו אין בידינו להושיע. ויחד עם זאת, להתעלם מהמצב הרי לא נוכל. זהו מצב שמחייב בדיקה של הגורמים המוסמכים ושל קברניטי הרכבת והתחבורה הציבורית בכלל. האם חוסר תקציב או חלילה שיקולים פסולים לפיהם ממילא לא רווחי להוסיף רכבות או קווי אוטובוס להסיע חיילים אשר לא משלמים עבור הנסיעה (שכן המדינה באמצעות משרד הביטחון מממנת נסיעתם במחירי עלות), או תכנון לקוי הם הגורמים לכל אלה – זאת לא נדע.
אך הגיעה העת להפסיק את המראות הלא מחמיאים. נהנו כמחקים את התחבורה בקהיר והודו ומקומות אחרים כדוגמתם בתחבורה הציבורית של ישראל בפתח שנת 2008.
|
