לפני כשנה צה"ל יזם תיקון חקיקתי שהביא למהפכה בשמירת חירויות הפרט של חייליו , בשני היבטים : האחד - כאשר הגדיר מחדש בעלי התפקידים והדרגות הרשאים לשלוח חייל למחבוש במסגרת הדין המשמעתי והשני, באשר למספר ימי המחבוש המקסימלי (מקסימום ימי מחבוש - 28 יום לעבירה ובסמכות קצין שיפוט בדרגת אלוף משנה ומעלה - ראה כאן סעיף ד'). על כך אף בירכנו את צה"ל שהביא את ההליך המשמעתי אל העידן החוקתי שקנה לו שבט במשפט בישראל.
אולם נראה כי יש מפקדים בצה"ל אשר לא השלימו עם מהפכה זו. כך, מפקדים אחדים מצאו שיטה כיצד לרוקן מתוכן את מטרת השינוי בפקודות ולהביא לענישה בה חייל נשלח למחבוש למלוא התקופה המותרת. השיטה – קציני שיפוט בדרגת אלוף משנה כערכאה ראשונה. עקרון הטמעת המשמעת חשוב ככל שיהיה, חייב הוא להיות כפוף למידתיות, לכללי הצדק ובמסגרת הוראות הדין.
עוד מתברר למרבה האירוניה, כי חלק מאותם קציני שיפוט בכירים, אינם מכירים את סמכותם ו/או את רזי ההליך עליו מופקדים. לדוגמא: כך קרה במקרה בו נדון חייל ע"י מח"ט יהודה אלוף משנה חגי מרדכי ללא שהקפיד לבדוק גירסת החייל (לחץ כאן), כך נקבע ע"י בג"צ במקרה של החייל יוסף פילנט אשר נשפט ע"י אלוף משנה דרור רופא בהליך המנוגד לפקודות (לחץ כאן) . כך, במקרה נוסף אותו אנו מביאים כאן בהמשך, בו נשפט החייל נ.ט מחיל האוויר ע"י אלוף משנה מאיר בן שיה לפני חודשים אחדים למחבוש של...35 יום. ושוב, אתמול הוחלט להעמיד את הסרבן החייל אבי ביבר לדין משמעתי לפני ...אלוף משנה דוד מנחם. מפקדו של זה, תא"ל אביב כוכבי בראיון לתקשורת ולפני משפט קבע עמדה והבטיח כי..."...החייל יקבל פסק דין ראוי..." (לחץ כאן).
בדוגמאות שהבאנו, לא נקטה הפרקליטות הצבאית בצעדים פיקודיים כנגד אותם קציני שיפוט אשר לא קיימו הפקודות ו/או לא הקפידו בזכויותיהם של החיילים.
הקדמה :
לא בנקל, לאור ביקורת ציבורית ולאחר שנים רבות, הטמיעו בצה"ל כעשור לאחר חקיקת חוק כבוד האדם וחירותו, את כללי החוק באשר להקפדה על חירויות הפרט בהליך הדין המשמעתי, אשר משמש כתגובה פיקודית בידי מפקדים למטרת שמירת המשמעת . אכן אין כל מחלוקת בדבר חשיבות שמירת המשמעת בצבא. אין צבא בעולם היכול לתפקד בצורה תקינה ללא כללי משמעת ולאור אלה, מובן הצורך של מפקדים להגיב משמעתית על כל הפרת משמעת של חייל.
יחד עם זאת, הוראות הדין החדשות כפי שצויינו מעלה, נועדו לאפשר איזון ראוי בין שני ערכים חשובים : האחד - הצורך להקפיד בחובת משמעת החיילים הנדרשת לתיפקודו התקין של צה"ל לבין הערך השני – עקרון שמירה על חירויות הפרט במיוחד בתחום ההליך המשמעתי – בעיקר בשל כך שאין מדובר ככלל על הליך שבו נדונים עבריינים מחד והשופטים – הם המפקדים מאידך. קרי, ההליך המשמעתי אינו הליך משפטי כנהוג בבתי המשפט. דווקא משום כך, הביקורת על הליך שכזה חייבת להיות קפדנית במיוחד.
על פי חוק השיפוט הצבאי, קצין השיפוט – קרי, המפקד - הוא לא אחת גם המתלונן ולא אחת אף יוזם ההליך שבו הוא משמש כקצין השיפוט. שיקוליו אינם שיקולים משפטיים טהורים ואין הוא ככזה כשופט מקצועי של בית משפט רגיל או של בית דין. ויחד עם זאת, נדרש הוא לאובייקטיביות , לשמירת כללי הדיון ולאיזון בין מהות הפרת המשמעת של החייל הנדון לפניו לבין העונש שראוי להטיל על מפר המשמעת.
המהפכה בדין המשמעתי שהחלה לפני קרוב לשנה בצה"ל בשינוי הפקודות וב"הצרת" סמכויות קציני השיפוט נועדה היא לתכלית ראוייה. ערך חירותו של החייל הוא ערך חוקתי נשגב ולא ניתן עוד כבעבר לשלוח אל מאחורי סורג ובריח בשל עבירות על המשמעת של מה בכך. נוצר מעין "מדרג" ענישה, לפיו לא נגזר עונש מקסימלי אלא במקרים ובתנאים כאמור בדין. שינוי זה נועד ליצור כללים לפיהם במרכזו של ההליך עומד עיקרון המידתיות. קרי, נסיון להתאים עונש פרופורציונלי לעבירת המשמעת . ולא רק זאת, אלא גם ליצור אחידות בענישה, כך שמפקדים יוכלו ליישם כללי המשמעת ולהגיב פיקודית לא על סמך אמוציות , אלא על פי כללים אחידים. לאחידות הענישה, חשיבות משל עצמה במראית פני הצדק.
בנוסף, השינויים בדין המשמעתי הורחבו לא רק לסמכויות הענישה , אלא אף לאופן ניהול ההליך. כל אלה, כדי ליצור מצב של קיום הליך צודק מחד ומתוך כוונה להפחית המקרים בהם יוענש חייל בטעות.
אלא שהעובדות מצביעות כי הוראות הדין לא תמיד מיושמות :
לא ניתן שלא להבחין בבקיעים במטרת השינוי החקיקתי. כיום ניתן לשלוח למחבוש בבית הכלא חייל לכל היותר ל-28 ימים (על עבירה אחת) ורק מפקד בדרגת אלוף משנה ומעלה בעל סמכות לעשות כן.
והנה, חדי העין מביננו מבחינים במגמה לפיה כאשר מחליטים מפקדים להעניש חייל בשליחתו לכלא לתקופה ארוכה בשל עבירת משמעת, ישנם מקרים בהם מדלגים על אותו מדרג והוא מועמד לדין ישירות בפני קצין בדרגת אלוף משנה. לא בפני דרגי הביניים בעלי סמכות שפיטה. הישר בפני אלוף משנה. בבחינת תוצאות ההליכים במקרים מסויימים כדוגמת אלה המובאים כאן, מתברר כי ההחלטה בפני מי יועמד חייל פלוני לדין, קשורה קשר אמיץ למידתיות הענישה. בין אם במכוון ובין אם לאו, העובדות מצביעות על כך כי בכל המקרים השיתו קציני שיפוט אלה על החייל הנדון, את העונש המקסימלי שבסמכותם להטיל.(ראו בהמשך)
מדאיגה במיוחד העובדה כי השינוי החקיקתי בדין המשמעתי במקורו ואשר הותיר את הסמכות להטלת עונש מחבוש של 28 ימים בידי קצינים מדרגת אלוף משנה, – כעולה מדברי ההסבר לשינוי – קצינים בדרגות אלו הם בעלי ראייה ואחריות רחבה יותר והם יקפידו על מטרות השינוי להביא לשמירה על זכויות חיילים – הותירו מטרות השינוי ללא בסיס עובדתי. בפועל, לפחות מהדוגמאות שתובאנה כאן, מתברר כי דווקא ההפך הוא הנכון. דרגתו הרמה של קצין השיפוט , אינה מבטיחה בהכרח בכל מקרה כי ההליך נוהל על פי הפקודות או שהענישה היא מידתית או נקייה משיקולים זרים למקרה הספציפי הנדון.
הדוגמאות :
מקרה ראשון : - לפני מעט יותר משנה, שהה החייל ארז פל – אז בשירות מילואים במערת המכפלה בחברון. במקום התפתחה קטטה בין מתפללים לתושבים ערבים. ארז פל הובא לדין בפני מח"ט יהודה אלוף משנה חגי מרדכי כחשוד שנטל חלק באותה קטטה. מאחר ובמערת המכפלה הוצבו מצלמות, ביקש פל מקצין השיפוט מרדכי לצפות בקלטת המתעדת את האירועים ולהווכח כי הוא לא מעורב כלל באירוע.
אל"מ מרדכי, קיבל לידו את הקלטת, אולם החליט להתעלם מהבקשה של פל להוכיח חפותו באמצעות הקלטת ושלח אותו למחבוש של 28 ימים על חלקו כביכול באותה התקרית. רק כעבור שבעה ימי מחבוש, משהגיעה הקלטת לידי הפרקליטות הצבאית, התברר כי החייל לא נראה כמעורב באותה קטטה והפרקליטות הצבאית הורתה על שחרורו של פל. כנגד אל"מ מרדכי לא ננקטו כל צעדים פיקודיים, אולם החייל הגיש תביעת נזיקין אזרחית כנגד הקצין (לחץ כאן)
מקרה שני : - לפני חודשים אחדים, חייל בשירות סדיר יוסף פילנט, סירב פקודה על רקע אידאולוגי בקשר לפינוי מאחזים. הוא הובא לדין בשיפוט מהיר בפני אל"מ דרור רופא וזה במשפט בזק הרשיעו ללא שנתן בידו אפשרות להתגונן ודן אותו ל-28 ימי מחבוש. טענתו כי הליך הדיון לא היה תקין לא התקבלה. לאחר פניית עורך דינו שי גלילי ל"הקשב" ובידו עובדות התנהלות ההליך, סברנו כי ההליך אינו חוקי (ככל שהדבר נוגע להתנהלות הדיון וזה בלבד – שכן סברנו שהחייל עבר עבירה) והמלצנו כי יפנה לבג"צ. ואכן כך היה : באחת ההחלטות התקדימיות שניתנו בבג"צ כנגד אופן התנהלות ההליך המשמעתי בצה"ל, בוטל ההליך ונקבעו כללים חדשים לגבי זכויות החייל בהליך המשמעתי אשר שינו את הוראות הדין המשמעתי (ראה המקרה) (ראה השינויים). גם במקרה זה לא נקטה הפרקליטות הצבאית כל צעד פיקודי נגד קצין השיפוט.
מקרה שלישי : - לפני חודשים אחדים, נחשד החייל נ.ט המשרת בחיל האוויר בהעברת הודעה לא הולמת באמצעות מערכת המחשבים הצה"לית. מפקדיו החליטו למנוע את חופשתו. אף כי לא ניתן להעמיד לדין חייל שנמנעה חופשתו בהליך של מניעת חופשה אלא אם אישר זאת פרקליט צבאי, הוחלט להעמיד לדין את החייל ללא אישור כזה, בפני אל"מ מאיר בן שיה. הקצין החליט להרשיעו והשית עליו עונש של ...35 ימי מחבוש (זוכרים? כשמותר רק 28 יום לכל היותר ?) הפרקליטות הצבאית החליטה לפסול את העונש ולהעמידו בגבולות המותר..."רק" 28 יום. החייל שפנה אלינו אף מסר כי זוייף לטענתו מסמך המאשר "רטרואקטיבית" אישור פרקליט על העמדתו לדין לאחר שנמנעה חופשתו. אנו הפנינו החייל למצ"ח ובנוסף כל הפרשה עוברת לבדיקת עורך דין מטעמו .
מקרה אחרון : מקרה טרי מלפני יומיים. החייל אבי ביבר אשר סירב פקודה מול מצלמות הטלויזיה. לטעמנו עבר החייל העבירה. אף הוא עומד לדין בפני קצין בדרגת אלוף משנה דוד מנחם. ואולם, בטרם הועמד לדין ובטרם הורשע, הביע מפקדו של קצין השיפוט הנ"ל (תא"ל אביב כוכבי) את דעתו בתקשורת המרמזת על רמת הענישה וזאת לפני ההליך המשמעתי, כאשר צוטט באמרו כי "...החייל יקבל פסק דין ראוי...".(ראה בהמשך) ואנו נעיר כאן לקצין השיפוט אל"מ דוד מנחם כי לרמוז על רמת הענישה לפני שקצין שיפוט שמע בכלל את החייל ולפני שהתנהל ההליך – זה דווקא מאוד לא ראוי. לא ראוי בהיבט של הליך תקין, לא ראוי בהיבט האמון של חיילים בקציני שיפוט כי ידונו את העומד לפניהם במנותק משיקולים זרים, או יפסקו כמצופה מהם ע"י מפקדיהם - עליהם לדבוק בנוסף להוראות הדין, גם בכללי הצדק המאפשרים לכל חייל נדון הסיכוי לשכנע את קצין השיפוט לקבל גירסתו או להקל בעונשו . האמירה של תא"ל כוכבי בהסתמך על הציטוט היא כל כך לא ראוייה עד כי מעוררת ספק עד כמה פסק הדין לאורה יהיה "ראוי". אתמול אכן קויימה ההבטחה של כוכבי וקצין השיפוט אל"מ דוד מנחם הטיל על החייל ביבר עונש של...56 ימי מחבוש. כפל העונש המקסימלי, כעונש מצטבר על כל אחת משלוש העבירות בהן הואשם.(לחץ כאן) (ראה גם הוראות הדין סעיף ה'). צפויה עתירה לבג"צ באשר לאופן התנהלות ההליך.
הערה : (למען הסר ספק יאמר באשר לדוגמאות בעניין הסרבנים, שבעיננו תופעת הסרבנות היא כה חמורה עד כי היא פוגעת בתיפקוד הצבא וביכולת הצבא למלא משימותיו ויש לטפל בה בחומרה. ללא קשר לכך - הערותינו מופנות לפן חוקיות ותקינות ההליך המשמעתי בכל מקרה בו מועמד חייל לדין משמעתי ולא מעבר לכך.)
לסיכום :
כפי שראינו, בכל הדוגמאות לא קויימו הוראות הצבא ו/או לא נשמרו כללי הצדק ו/או זכויות החיילים בהליך להוכיח את חפותם או לשכנע מדוע אין להחמיר עימם. והוא שאמרנו - בכל המקרים שהובאו לעיל בהם נדונו החיילים, נדונו לתקופה המקסימלית.
תהיה דרגתו של קצין השיפוט גבוהה ככל שתהיה, חלים עליו כללי הדין והוראות הצבא. סטייה מאלה, היא עבירה בפני עצמה לפי חש"צ : לשונה - אי קיום הוראה מהוראות הצבא. מקרים כגון אלה מביאים לנטילת או צימצום סמכויות מפקדים מחד וגרוע מכך – כמו במקרה אלוף חגי מרדכי (ראה כאן) או במקרה החייל יוסף פילנט (ראה כאן) להטלת הוצאות אישיות על קצינים שבמעשה או מחדל הביאו לשלילת חירותם של חילים שלא כדין.
ראוי שכל חייל יעיין וישנן את הפקודות וההוראות החדשות בכל הקשור לדין המשמעתי (כולן מצויות כאן באתר) . כמו שאמרנו, הטמעת המשמעת בצה"ל חשובה היא עד מאוד, אך אסור שתבוצע תוך סטייה מהפקודות או הוראות של דין.
על הפרקליטות הצבאית חלה החובה ליישם את הוראות הדין באופן שוויוני על כל מי שסטה מהוראות הצבא, ללא הבדלי מעמד ודרגה. שכן, משמעת חיליים לא מושגת באמצעות אי קיום הוראות ע"י מפקדיהם. ומעבר לכך – מוטלת על הפרקליטות הצבאית, כמי שיזמה המהפכה בדין המשמעתי ובצדק שמורות לה מילות הערכה על שינוי שמטרתו שמירת זכויות החיילים בצה"ל - החובה לשים לב כי "כוונת המחוקק" גם מיושמת ולא מנוטרלת ע"י ניתוב הליכי הדין המשמעתי לכיוון הקצה העליון במידרג הענישה .
|
