דומה כי המצוקה הכלכלית המאפיינת את הקורה במדינה, לא פסחה על צה"ל. ש' הוא רק אחד מהחיילים שמספרם הולך וגדל אשר מצוקה כלכלית במשפחתם משליחה גם על שירותם. בצד ידיעות על הירתמות צה"ל לסייע לחיילים אלה, נראה כי יש בצה"ל מי שסבור שסיוע להתמודדות חייל עם מצוקה זו היא לא מתפקידי הצבא. צה"ל מחליט לפלוט את ש' בן למשפחה חד הורית מהצבא עם פרופיל רפואי "21" ולא בשל מגבלות רפואיות דווקא.
ש', לוחם בתותחנים , מוצא עצמו מחוץ לצבא עם פרופיל אשר ישנה את כל חייו. כל נסיונו למצוא עבודה, נתקל בקשיים מייד עם הצגת תעודת השחרור. וכך, בקשתו לעזרה מצה"ל, הביאה להגברת המצוקה. עכשיו גם הוא מובטל.
ש' מתעקש לשלוח לחיילים דרכנו מסר: אל תשמחו להשתחרר בפרופיל "21". סיפורו של חייל משוחרר מצה"ל, אשר ה"עזרה" שצה"ל "הושיט לו", החמירה מצוקתו עד שנהפך לנטל כלכלי על משפחתו והחברה כולה.
ש' פנה אלינו לעזרה, אך בצר לנו, לא עלה בידינו לסייע לו למצוא עבודה. בפנייתו ביקש להעביר דרכנו מסר לכלל החיילים – מסר שלמד אותו על בשרו. "יש בצה"ל מי שמחלק פרופיל 21 כאילו זה סוכריות...אני יודע שיש הרבה חיילים כאלה שלא מודעים כמה הפרופיל פוגע בחיים... אני רוצה לשמש קול אחד הגיוני שיסביר כמה זה לא טוב ולא עוזר...כי צה"ל למרות כמה שהוא קשה וכמה שלא עוזר במקרים כמו המקרה שלי, כדאי להשאר בצבא ולא לחפש לצאת עם "21"..." המסר של ש' כפול : אל "תעבדו" על הצבא כדי להשתחרר ואל תשמחו לקבל פרופיל "21". (אנו בהחלט שותפים למסר זה.)
סיפורו של ש' :
ש' , בן למשפחה חד הורית בה האם מפרנסת את ילדי המשפחה. הוא התגייס לתותחנים ושירת שנה ושמונה חודשים, שירות ללא בעיות חריגות. המצוקה הכלכלית בבית גברה והדבר לא נתן לו מנוח.
סיפורו מתחיל בבקר אחד לפני חודשים מספר. ש' אמור להתחיל תורנות במטבח. בלילה שקדם, כפי שסיפר לנו, לא יכל לעצום עין מרוב דאגות על מצב משפחתו השרוייה במצב כלכלי קשה ולאחר שכל נסיונותיו לבקש מצה"ל לאפשר לו יציאות למען יוכל לעבוד ולסייע בכסף למשפחה לא צלחו. חש בושה, חוסר אונים.
על אף פניותיו לצה"ל , מי שסייע לו הוא מפקד הסוללה שלו שעזר לו כספית וזאת לא באופן רשמי. האטימות לבקשותיו מהגורמים המוסמכים, לא נתנה לו מנוח.
כך, עת ש' כפי שסיפרנו עוסק בתורנות מטבח ולאחר לילה ללא שינה של ממש, ניצל זה רגע של רגיעה בתורנות ונשכב בפינה לתפוס תנומה. הוא התעורר כאשר רס"ר המטבח ורופא היחידה הגיעו למקום. הרופא שאל את ש' מדוע שוכב לישון על הרצפה ומשזה הסביר לו שלא יכל לעצום עין וכי הוא מוטרד, הדרך אל הקב"ן היתה קצרה מאוד. ביוזמת הצבא, זומן ש' לקב"ן ולאחר שיחה נשלח לעוד שיחה ולעוד שיחה. לדבריו בכל השיחות לא עלתה בעייה נפשית כלשהי. הקב"נים עמם שוחח שאלוהו פעם אחר פעם אם הוא מצוי בדכאון וש' ענה כי אין לו דיכאון, אבל המצב הכלכלי בבית וחוסר היכולת לעזור, די מדכא.
לא היה צורך לחזור על כך פעמים רבות, שכן ש' נדרש להתייצב בבק"ום תוך כחודשיים מאותו יום של תורנות מטבח ושם קצינה בכירה בדרג ראש מדור, קב"נית במקצועה הסבירה לו כי הוחלט לשחררו משירות בצה"ל בפרופיל "21" ואל לו לחשוש כי בתעודה ירשם לו שזה מטעמים רפואיים ואז יוכל לסייע למשפחתו כיוון שאם בתעודת השחרור – כך הוסבר לו – רשום טעמים רפואיים הדבר לא ישפיע בכלום על המשך חייו באזרחות.
וכך, כאשר ש' מצוייד בתעודת השחרור הוא הזדכה על ציודו והשתחרר מצה"ל לאחר שירות של שנה ושמונה חודשים.
מאז שחרורו מזה כחצי שנה, פנה ש' לחפש עבודה. פנה למגזר האבטחה ונדחה מלמלא כל תפקיד עם נשק או בלעדיו. פנה לתחומים נוספים וכאשר ראו את תעודת השחרור בירכו אותו יפה בשלום. במקומות עבודה אחרים, נאמר לו כי יש צמצומים בעקבות המצב במשק.
משראה כי במצבו מחוץ לשירות בנסיבות אלו לא זו בלבד שאינו יכול לעזור למשפחתו אלא הופך לנטל, ביקש ש' מצה"ל להחזירו לשירות. הוא פנה לקצין העיר והגיש בקשה המאפשרת במקרים חריגים לחזור לשירות. וצה"ל השיב לו במכתב ובנימוס רב לדבריו, בו נאמר כי צה"ל מודה לו על הרצון לחזור לשירות, אולם הוחלט שאין לצה"ל חוסר בחיילים ולאור שחרורו, אין אפשות להחזירו לשירות.
"אני חייל לוחם לשעבר שאהב ועדיין אוהב את היחידה שלי" אומר הוא לנו. "צה"ל החליט במקרה שלי לחלק פרופיל "21" כאילו זה סוכריות...חיילים צריכים לדעת מה מצפה להם עם פרופיל שכזה".
חודשים כבר חלפו משחרורו וש' עדיין יושב בבית ללא עבודה מסודרת.
עד כאן סיפורו של ש' . ראינו עצמנו כמי שמילאנו חובתנו להעביר המסר שביקש ש', לידיעת החיילים כדי שידעו כי לא קל במצב המשק כיום לצאת לאזרחות עם פרופיל "21" ויתכנו בהחלט מצבים כמו בסיפורו של ש'. אולם לא תיהיה מילוי חובתנו לש' ושלכמותו שלמה אם נפטור עצמנו מלהעביר מסר משלנו לצה"ל :
באם אלו העובדות לאשורן, הרי היד הקלה שהפגנתם אתם גורמי צה"ל במקרה זה, כדי "לסייע" למצוקתו של ש' באמצעות שחרורו מצה"ל בפרופיל "21" אינה ראוייה לשבח וזאת בלשון המעטה. במקום פיתרון לבעייה וסיוע לחייל בעת מצוקה, יצרתם בעיה לטווח ארוך אשר השפעתה הן על נפשו של החייל והן על החברה יתנו אותותיה מאוחר יותר, עת יתכן ויהפוך זה לנטל של ממש על המדינה. חשיבה ראוייה בעיננו היא זו לפיה היתם צריכים לנהוג בפתיחות במקרים חריגים כגון זה ולאפשר לחייל שיבוץ בתוך הצבא אשר יאפשר חופשות בהם יותר לחייל באישור לעבוד או לחילופין, לשחררו בפרופיל אשר יאפשר לו להשתלב בשוק העבודה ללא תווית שלא אחת יכולה להוות מכשול למימוש חיו בעתיד.
לא כל מצוקה היא בעייה נפשית. היא נובעת ממצב מסויים אשר יכול להשפיע על נפשו של אדם ואך טבעי כי מי שמצוי במצוקה יהיה במצב רוח קשה. ובעניננו, מדובר אחרי הכל בחייל בן 19. הגיעה העת לחשיבה מחודשת, לחשיבה כוללת אשר תביא בחשבון ובמכלול כלל השיקולים לפני שמחליטים להיפתר מבעייה גם את החשיבות שלא לשפוך את התינוק יחד עם המיים. למודעות כי החייל של היום הוא האזרח של מחר. חוסר כלכלי הוא רעה חולה, אך לא בהכרח מחלת נפש. מידת התחשבות ומידת יוזמה שלא לשחרר החייל מצה”ל החוצה, מעידה לדעתנו על חוסן. ובאותה מידה, העלמת המצוקה ע"י ניקוי השורות והעדר התמודדות עם בעיות ומצוקות, מעידה על היפוכו של דבר. ולעיתים אף על חולשה. הינו שמחים אילו בצה"ל תיערך חשיבה מחודשת בנושא.
|
