הדפסה
שלח לחבר
עבור לתגובות
הוסף תגובה
|
הצבא המקצועי בעולם ? לא בטיפול רפואי, כנראה ...
(13/7/2004)
|
החובבנות הרפואית בצה"ל חוצה גבולות - של המחוזות והפיקודים, בכל אופן.
בעבר כבר דיווחנו, ושוב חזרנו ודיווחנו, על טיפול רפואי ש ... איך לומר ... מותיר מקום לשיפור - בדרום ובצפון. לא עבר זמן רב עד שהתגלגל לידינו סיפור אחר, שארע לא פחות מאשר בספינת הדגל של הרפואה הכללית בצה"ל: מרפאת קצין העיר שבקיריה, בעיירה קטנה ושמה תל-אביב.
אלפים רבים של חיילים מגיעים לטיפול במרפאה המרכזית הזו. רופאים מיומנים, בסדיר ובמילואים, משרתים בה, אבל ... כל זה לא עמד לרב"ט ע' כאשר הגיע, רותח מחום, לקבלת טיפול.
אז מה קרה שם ?
בדיקה קצרה אצל החובש העלתה כי לע' 38 מעלות חום. ע' הוכנס לרופא. מה רבה הייתה הפתעתו של ע' כששמע מן הרופא כי ... אין צורך בטיפול רפואי.
"למה ?" - שאל ע' בשפתיים בוערות. "יש לך מרפאה בבסיס" - פסק הרופא בסבר פנים חמורות, של אחד שמיומן באיתור משתמטים מן השירות רק לפי חום גופם, "לך לרופא היחידה !".
"א.. א... אבל יש לי חום... אני באמת לא מרגיש טוב ... " - עוד ניסה למלמל ע' ההמום.
בינינו - מישהו באמת חושב שזה נימוק מספיק טוב ? כמובן שלא !
לרופא היה נימוק משלו, הרבה יותר משכנע. הנימוק האולטימטיבי, פתרון הקסם לכל חולי, מזור לכל צרה: א-ק-מ-ו-ל !
נמצא שיקוי-הפלאים ! אין יותר איידס, אין יותר סארס, וגם דלקת ריאות היא לא יותר מנזלת - כאשר בידינו הנשק האימתני הזה - "אקמול"! איך לא חשבו על זה קודם ?
רגע רגע, מה פתאום דלקת ריאות ?
לא אמרנו לכם ? מתנצלים. פשוט, זה מה שאובחן אצל ע' בבית חולים אחר, כמה עשרות מטרים משם: תוך פחות מיממה מאז איתור הבעיה שלדעת הרופא הצבאי ניתן היה לפתור ב"אקמול", פינה ע' את עצמו לבית-חולים איכילוב, והפעם עם 39.7 מעלות חום.
הוא אושפז ל- 3 ימים, וגם לאחר מכן סופח לר"מ 2 לעוד כשבוע ימים.
האם יש מסקנות מן הסיפור ?
אז מה מוסר ההשכל, בנוסף לשיעור המאלף בסגולותיו של "אקמול" ?
לא כל החיילים מתחזים לחולים. מפתיע, נכון ?
רב"ט ע', ברוחב לב ובגדלות-נפש, לא ביקש שנעשה דבר בעניין הטיפול הקלוקל שקיבל. רופא אזרחי, שהיה מתרשל באיבחון דלקת ריאות, היה בודאי זוכה לשיחה מסוכן הביטוח המקצועי שלו - וייתכן שגם לביקור בבית משפט, בהמשך. אולי גם היה נאלץ להגיע לפגישה מדאיגה לא פחות עם נציגי משרד הבריאות, בעניין הרישיון שלו לעסוק במקצוע.
המוזר הוא, שגורמי הרתעה אלה, משום מה, פחות "תופסים" בצבא. יש רופאים אחדים, שכאשר הם לובשים מדים ירוקים מתחת לחלוק הלבן - הם לפתע רוכשים כישורים אל-טבעיים (דבר, שלמרבה הצער, כנראה בא על חשבון הכישורים המקצועיים) - שמחדדים אצלם מאוד לא את חושי-גילוי-המחלות - אלא את חושי-גילוי-המתחזים.
לא בכדי תופס נושא הטיפול הרפואי בחיילים מקום מרכזי בכל פורום, פעם אחר פעם. הדבר חוזר, כחוט השני, גם בדו"חות נקח"ל, וגם בכלי התקשורת ("הארץ", "Ynet"). לא אחת שומעים אנו את הטענה הבאה, שקשה לומר עליה כי היא מופרכת: לרופאים הצבאיים יש נטיית-יתר להזדהות עם האירגון שבו הם משרתים. הם מתחילים לראות בעצמם חלק מאותו מחסום אחרון, אותה חומה בצורה שנועדה למנוע את קריסתה המתקרבת של המדינה, עקב השתמטות מתוחכמת מן הצבא באמצעות לוחמת-הגרילה של ה"גימלים". מתחזים בכל מקום !
לו רק יכולנו להרגיע את המודאגים, ולומר להם שלא כל העול על כתפיהם. שהמדינה לא תתפרק אם חייליה יזכו לטיפול רפואי מתחשב יותר, אנושי יותר, הומאני יותר - ברוח שבועת היפוקראטס. שהחייל אינו מכונה שצריך לנצלה עד תום במהלך 3 השנים - ויהיה אחרי זה מה שיהיה. שבצבא משרתים אלפי אלפים - וכמו באוכלוסיה הרגילה, נוכח מספרים אלה, פשוט מבחינה סטטיסטית ייתכנו מחלות אמיתית רבות מאוד - גם אם מלכתחילה מגוייסים חיילים בריאים.
לא הסארקאזם, ולא הביקורת הזועקת מהלב - לא עוזרים למיגור תופעות מקוממת אלה. הפעם, מקרה של ע' נגמר בטוב - כי הוא היה מספיק חכם - ומספיק קרוב - כדי "להסגיר" את עצמו לידי הרפואה האזרחית. כמה עוד חיילים צריכים לקבל הכרה כנכי צה"ל ? בכמה עוד קצבאות צריכים אנו, הציבור, לשאת - בגלל רשלנותם של אותם הרופאים הצבאיים הנוהגים כך ?
אולי הגיע הזמן להבין, שתפקידו של הרופא בצה"ל הוא בדיוק כמו של הרופא ב"אזרחות" - ואין זה מתפקידו לסייע למפקדים באיתור והחזרה לבסיס ... של מי שהעז לחלות בעודו בשירות ?
ואולי, אם החינוך הרפואי בצה"ל נחל כישלון חרוץ - זה הזמן להתערבות הציבור, באמצעות החקיקה ? אם צה"ל לא מסוגל לפקח על רופאיו כיאות, וזרם התלונות לכל הגורמים לא פוסק - זה הזמן ליטול את השירות הזה מידיו, או להביא לאכיפה ולהרתעה ממשיים הרבה יותר ? למרות שחיילים או בני משפחתם לא נוהגים ליזום כמו שקורה ב"אזרחות" הליכים משפטיים כנגד רופא שהתרשל, נגלה "סוד צבאי" : הרופאים כפופים לדין בהליכי משמעת של ההסתדרות הרפואית וכן ניתן בהליך אזרחי לתבוע במקרים שמגלים רשלנות, גם רופאים בצה"ל - בדיוק כמו ב"אזרחות". ללא שום הבדל בין המשרתים בצה"ל לכלל הרופאים במדינת ישראל.
ואם אנו נשמעים כעוסים, אז אנו מודים. אכן כן, אנו כועסים. כיוון שריבוי התלונות והמקרים יש בהם להעיד לכאורה על תופעה "לא בריאה" בשירות הרפואי בצה"ל. ובעיקר כועסים אנו כי זו המדינה שלנו, אלה החיילים שלנו, ואין לפיקוד בצה"ל - שאין לו תפקיד אחר אלא לשרת אותנו, אזרחי המדינה - יותר ממה שאנחנו נותנים בידיו.
|
|
תגובות: |
הוסף תגובה |
|